אני הולך למקום בו השמש לעולם לא זורחת
אני צולל לתוכי, למעמקי הנפש השוקעת
לתוך הכאב, לתוך הריקנות הגודלת בי
זה כמו סרטן ואני גוסס לאיטי

אז למה זה פתאם הכל חשוך
ואיך זה לפעמים אני כל כך לבד
אז למה שלא תתנו לי למות כי גם ככה תמשיכו הלאה
אין צורך להעמיד פנים אל תהיו כאלו צבועים
זעקה ישנה עולה בתוכי
ידידים שפעם היו חברים שכבר נעלמו

השדים שבי יוצאים לשחק בתופסת
ולמה זה תמיד אני שעומד ראשון
אני מנסה להחזיק את הראש למעלה
אבל מקבל מכה וצולל חזרה למטה