בערך מליון פעם בחיי הייתי בטוחה, שהנה הפעם מצאתי את האחד
והיחיד, זה שנולד בשבילי, הזיווג האמיתי שלי, שסוף סוף מצאתי
את זה שאוהב אותי בדיוק כמו שאני. זה שלא מוצא בי שום פגם,
שלעניות דעתו אני מושלמת בדיוק כמו שאני, שאין כאן מקום
לשינויים, ואני זה בדיוק מה שהוא צריך בחיים. עכשיו, דבר ראשון
ברור שהוא צודק, ושנית עם כל המחשבות הטהורות האלה, איך אני
בדיוק אמורה למצוא בו פגמים (ותאמינו לי, אני מוצאת פגמים
בכולם), ואז גם אני חושבת שהוא המושלם, היחיד והמיוחד שלי,
ושאנחנו מתאימים כל כך ובשלמות. עקב כך מערכת היחסים מתחילה.
כמובן שהיא מערכת יחסים מושלמת (איך לא, עם שני מושלמים,
שכאלה). הכל כל כך ורוד, הכל כל כך זורם, הכל כל כך מושלם, על
הכל אנחנו מסכימים, הכל נאמר בהבנה ובכבוד הדדי, רק שנינו
לבדינו בכל העולם הגדול, ואין איש, דבר או מעשה שיכול לפגוע
לנו בקיומנו המושלם האחד עם השניה.
איפה?????????? איפה זה ואיפה המציאות? איזה מציאות אתם
שואלים? או, אז אני מיד עונה, אותה מציאות שמיד ובלי השתאויות
מיותרות, טופחת לנו ובמיידית על הפנים, מעירה אותנו מחלומנו
הוורוד, ומעיפה אותנו קיבינימט ישירות לתוך החיים האמיתיים,
ולמערכת היחסים האמיתית שלנו.
פתאום!!! הכל כבר לא כל כך ורוד, והדברים המעצבנים שבו (אלא מה
בי????) מעצבנים, כל כך מעצבנים, ואז אני מיד מתחילה... אכן כן
לשנות אותו. האמת היא שלומר לשנות אותו, זה כמו שאומרים
"הביסל'ה" יומרני, אפילו בשבילי, ונכון יותר לומר, מנסה לשנות
אותו. בהתחלה זה אמנם בעדינות, ובתקווה, שהוא לא ממש ישים לב
לכך, אבל ככל שהזמן עובר, ומערכת היחסים הולכת ומתהדקת סביבנו
בחיבוק חונק, הנסיונות העדינים הופכים, לצרחות, צעקות ומריבות
בלי סוף, כי באיזה רשות, הוא העיז לקחת ממני את הבחור המושלם,
שבו אני התאהבתי.
כל מערכות היחסים מתבססות על הרצון העז של שני הצדדים, לשנות
את הצד שכנגד. הלוא, כל אחד בטוח שהוא, הוא המושלם מבין בני
הזוג, ולכן על מנת שמערכת היחסים הזאת תמשיך להתקיים נותרת רק
ברירה אחת, והיא שהצד השני ישתנה ובמהרה. באותו הרגע שבו מערכת
היחסים הופכת לרשמית, מתחילות הדרישות העדינות לשינוי. שני בני
הזוג מעונינים לשנות, אך רק החזק מביניהם יצליח בכך, רק המתמיד
מביניהם יצליח בכך, וכשהוא מצליח בכך, אז כך גבירותיי ורבותיי
נולדים הנישואים, ואם שפר מזלו אף עוד יותר, ובן זוגו גם יודע
קצת לוותר, ומוכן הרבה לרצות, הנישואים האלה ימשיכו לשרוד שנים
רבות (כתוב בזכר, אני יודעת, אך...).
המצחיק בכל זה, שבדיוק לזה קוראים - "נישואים מושלמים!!!". |
