קבוצת חיילים טרוטי עיניים, מחוסרי שינה, נתקבצו להם יחדיו
באחד מבתיו הבלים, הרעועים, המתים ליפול של הרחוב. רחוב - רק
במונחים של שכם. סמטה בכל כרך אחר. שניים מהם עומדים בכניסה
ומורים לכל הגברים המתקרבים אליהם, חלקם בחלוקים ובפיג'מות,
להסיר חולצותיהם ולהפשיל מכנסיהם, למען יוכלו לאשר כי אין
בכוונת אלה להתאבד והם אינם חמושים כלל ועיקר.
הזמן הוא תחילת אפריל, אך הצינה - צינת דצמבר. הם (המקומיים)
אינם מתרגשים מן הריטואל המטריד: הצעירים עושים זאת
בנונשלנטיות גמורה, כמתורגלים. המבוגרים יותר, עושים זאת
בשוויון נפש מהול בחוסר סבלנות, כמו מנסים לומר כי כבר עברו את
הגיל למשחקים מעין זה. אחד מהם, יוצא דופן מבחינת גילו המתקדם,
מדדה לאיטו במורד הרחוב, יד אחת נשענת על מקל הליכה, עול ימיו
ניכר בו בבירור. אחד החיילים מוציא החוצה כיסא פלסטיק לבן להקל
על הישיש.
הם (המקומיים) נעורו משנתם זה לא מכבר. במחשבה שנייה, ספק אם
עצמו עין במהלך הלילה. התצפית שלי זיהתה אמש שלושה חמושים על
גג אחד מבתי הרחוב. החיילים למודי הניסיון, שלחו שניי מקומיים
למען יקראו ויביאו את כל דיירי הרחוב הזכרים. הנשים והילדים
נתרכזו בקצה השני של הרחוב, מתחת לתמונתו של שאהיד, צופים
בחוסר שקט במעשיהם של אבותיהן, בניהן ובעליהן.
כל אחד ניגש בתורו, לפעמים שניים או שלושה במקביל, נעצר
בהוראת החיילים מספר מטרים מפתח הבית, חושף את גופו לאוויר
הבוקר הצונן, מתעטף בחזרה, ונצמד לקיר שממול למאחז החיילים.
לפתע קבוצת הנשים בקצה הרחוב מנתרת ממקומה. אישה בהריון שולחת
באינסטינקטיביות את שתי ידיה לגונן על בטנה התפוחה. שנייה לאחר
מכן מגיע שאון פגז הטנק גם לאזניי. שנייה נוספת, וחזרה לשגרה.
אישה צעירה רודפת אחרי דרדק, מדביקה אותו ומצמידה אותו לחיקה.
בינתיים כבר נצטברה לה שורה ארוכה של גברים לאורך הקיר. לאחר
שנבדק האחרון, הם מורים להתרכז בבית יחיד, לאפשר לחיילים לסרוק
את בתי הרחוב בביטחון. הם (החיילים) מתחילים לצאת מן הבית בו
התבצרו, מדלגים קדימה אחד - אחד, חמישה או שישה מטרים בכל פעם,
ממחסה למחסה, קני נשקם מלווים את מבטיהם המרצדים לכל עבר,
מנסים בכל מעודם לזהות מקור סכנה. עוד דקה ויעלמו מאחורי
העיקול ויעברו לרחוב הבא.
ראשיהם הרכים של ארבעת ילדי ההתנחלות בצבצו אל תוך פתחו של
הנגמ"ש, עיניהם המנצנצות פעורות לרווחה באושר, מלאות זיו
ומפיקות נגה, מנסות לשאוב פנימה כמה שיותר מפרטיו של הפלא
המשוריין. מספר שניות לאחר מכן נזכרו להשיב חזרה את לסתם
התחתונה אל חיקה של זו העליונה, משתאים היו לנוכח המזל שנפל
בחלקם. פאותיהם הרכות התנדנדו אנה ואנה בצדי ראשם ונעלמו מתחת
לכיפות רחבות, סרוגות ביד אוהבת. אחד החיילים עשה להם סיור קצר
בבטן הכלי ואף נתן לאחד מהם להתניעו. לאחר מכן טיפסו ועלו על
הגג הנוקשה והתיישבו תחת שמש בוקר הטרייה, המלטפת בחום. בכל
כוחם ניסו למצוא חן ועניין בעיני החיילים האדישים.
" כמה חבל שלא היינו אתמול בשכם. היינו יכולים לראות את
הרעי... את הערבים נופלים ומתים..." אמר אחד מהם בהתלהבות,
עיניו בוהקות. החייל גיחך ביובש וחזר לבטלתו.
בערב באים ההורים ומזמינים בעיקשות הגובלת באגרסיביות את
החיילים המשועממים להתארח ולסעוד בביתם. לרוב החיילים אין צורך
לומר פעמיים. האוכל הביתי, המהביל והטרי של המתנחלים, הוא
במקרה הטוב אופציה מעודפת ובמקרה הרע, הודות לקשיים לוגיסטיים
וסתם חוסר אכפתיות מרושעת, האופציה היחידה. |
