"רומם עמית", קראה המורה בקול מבלי להרים את מבטה מדף השמות.
גל צחקוקים מהוסה עבר בכיתה, והמורה צעקה לכולם בנחמדות
האופיינית שלה לשתוק.
מעניין, לא משנה כמה פעמים קראו את השם הזה בקול, הוא תמיד
עורר גיחוך; מסוג הדברים האלה שמצחיקים רק מהסיבה שהם נכונים.
ובאמת, לא יכול היה להיות שם טוב יותר לבנאדם, שכן עמית היה
אחד מאלה. אתם יודעים, אחד מהם. כולנו סבלנו מקול רועד של
תחילת ההתבגרות, אבל הוא היה היחיד שזה התאים לו, ולא נראה
שהדבר הלך להשתנות בעתיד. הוא התמצא באופנה, ידע להתאים בגדים
ואפילו בנות התייעצו איתו איפה לקנות, כמה זה עולה ומתי זה כבר
לא באופנה.
הוא הלך עם היד שלו תלוייה באוויר (כמו הבנות), ובכלל הוא
הסתדר עם המין הנשי יותר טוב מאיתנו, ורובן היו ידידות קרובות
שלו; הוא נחשב לשותף-סוד שלהן.
וזה היה בסדר גמור מבחינתנו הבנים, שהוא כזה. נכון שקראנו לו
"עמית-רומם", צחקנו כשהוא הסתובב במסדרון עם היד באוויר כמו
איזו אליסיה סילברסטון מ"קלולס", מאחורי הגב ריכלנו שהוא "נושך
כריות" ו"לוחש לסוסים"... אבל אחרי הכל מדובר בסוף שנות ה-90';
אין שום דבר רע בלהיות הומו. זו סתם גזענות ודעה קדומה לחשוב
אחרת. כשהיה מצעד הגאווה בת"א, ועמית הציע שנלך כולנו להביע
תמיכה, לא עשינו זאת? - בטח שכן, צעדנו כמו כולם! בתחילת השבוע
שלאחר מכן,
באנו למורה ושאלנו אותה איך בדיוק פועל סדר העדיפויות שלה,
שמצעד גאווה לזכויות אנשים שאינם פחותי-ערך ממנה ומאיתנו חשוב
פחות מהכנת כמה תרגילים בחשבון.

אלא שיום אחד גילינו משהו; שלד שיצא מהארון, כמו שיוסי טען.
מירי סיפרה לדורית שכתבה לי פתק בשיעור חברה ביום שישי, שעמית
רוצה להתחיל עם שירי, אבל אין לו אומץ. "שטויות", כתבתי לה בעט
אדום בשביל להדגיש: "שירי היא מלכת הכיתה ועמית הוא לא כזה...
את יודעת טוב מאד- תפסיקי להפיץ שמועות ולהעליל עליו עלילות!".
אנחנו היינו הכיתה היחידה בשכבה עם הומו, ולא התכוונתי לתת
לדורית וחבורת הרכלניות שלה לקלקל את הייחוד הכיתתי שלנו; אם
יש משהו שידעתי על עמית-רומם ושכמותו, זה שהם לא מעוניינים
להתחיל עם בנות!

אחרי שבוע ראיתי אותם ביחד, מחזיקים ידיים ומדברים זה עם זה
בהפסקה. יוסי בא אלי ואמר בכובד ראש שהוא חושב שצריך לקחת כמה
חבר'ה ולתפוס את עמית לשיחה; "זה לא יכול להימשך ככה... אנשים
כבר מדברים", הוא סינן וירק הצידה. "יש אנשים פחות סובלניים
מאיתנו שלא יראו את העסק הזה בעין יפה", הוא הוסיף בניגוב פה.
הרגעתי אותו ואמרתי לו שזה שום דבר; עמית רק מקדיש לה תשומת לב
אישית, זה הכל. הוא מילמל שאני בטח צודק וסתם עושים סקנדל
מכלום, אבל כשהוא הלך- הוא ידע שאף אחד מאיתנו לא בטוח בזה
בכלל. היה משהו בעמית ושירי ביחד שנראה שונה, זוגי מדי.
אבל אפילו שבוע לימודים עמוס מגיע לסיומו, וביום שישי כולם
הלכו הביתה, ולא יכולתי להתעדכן בפרטים נוספים. במוצאי שבת
דורית התקשרה אלי לרכל וסיפרה שעמית ושירי נסעו לסרט לבד ביחד,
והיא יודעת כי היא התקשרה אליה הביתה, ואבא שלה אמר שהוא הסיע
אותם; הוא גם שאל אותה אם היא יודעת אם הוא חבר שלה, ודורית
רצתה להגיד לו שאם כן, אז היא יוצאת עם הומו, אבל בסוף שתקה.
צודקת - הורים הם עם הרבה פחות פתוח לנושאים האלה מהדור שלנו.
סיימתי את השיחה והנחתי את השפופרת במקומה. אין ברירה, צריך
להעמיד אותו במקום, ומהר. מחר נתפוס אותו לשיחה...

"אהלן חבר'ה... קרה משהו?"; הוא עמד שם עם היד באוויר והקול
הצפצפני וצעיף אופנתי שאף-אחד מאיתנו לא היה נתפס מת לובש אותו
סביב הצוואר. הוא נראה כ"כ מזוייף באותו הרגע, כזה חיקוי של
הדבר האמיתי שרציתי לבעוט לו בראש. אבל קיוויתי שאני טועה...
"זה מה שבאנו לברר, עמית", יוסי אמר בטון כבד בעוד כולנו
מקיפים אותו בטבעת אנושית ודוחקים אותו לקיר (מבלי ממש לגעת
בו). "נשמע רציני", הוא אמר מהורהר, נוכחותנו המאיימת והפוזה
שניסינו להקרין עוברות לו היישר מעל הראש. "אני אומר זאת קצר
ולעניין, בלי הרבה משחקים", יוסי פתח; "שירי היא מלכת הכיתה,
ילדה מיוחדת בפני עצמה ו..." - "אני יודע!", קטע אותו המתרומם
בטון חולמני; "אני מרגיש איזו קרבה ספציפית אליה, ושנינו..." -
"מה שרציתי להגיד כאן בעצם", היה זה תורו של יוסי לקטוע את
המשפט - "זה שאנחנו, כולנו פה בכיתה, לא רוצים שהיא תיפגע...
ממך, עמית. אל תשלה אותה ותגרום לה לחשוב שאתה מבין אותה יותר
טוב מכל בן אחר... כי זה נכון, אבל אצלך זו לא חוכמה; כל בת
הייתה מרגישה בנוח איתך. זה חלק ממה שאתה. בקיצור, אנו חושבים
שכדאי לך להפסיק להיפגש איתה בצורה כזאת. לא לבד, לא שניכם.
תפסיקו עכשיו לפני שיתחילו לדבר וללעוג לכם בפומבי".
"...אב-אב-אבל, אבל אני אוהב אותה!", הוא גימגם כשדמעות
מנצנצות בעיניו. "תפסיק להגיד את זה!" אסף התפרץ, "אתה לא יודע
למה אתה נכנס!".
רציתי להאמין להם, לקבוצה עליה נמניתי, אולם היה משהו בפרצוף
של עמית; העיניים המבוהלות, חיוורון הלחיים, אופן הדיבור...
שרמז על כך שהוא דובר אמת. אבל עמית? עמית שלנו??... עם
בנות?!
"אם כך- אין לנו ברירה", סיכם יוסי את הרגשת הקבוצה, "ואנחנו
מטילים עליך חרם!". השארנו אותו מבולבל ופעור עיניים, נשען
כנגד הקיר. אף-אחד לא דיבר והקבוצה התפזרה, כל אחד הולך עם
מחשבותיו הוא.
אני רצתי לשירותים והורדתי את הראש מתחת לזרם המים הקרים,
שהחלו לזרום על הצוואר ומשם במורד הגב; סגרתי במהירות את הברז
וניגבתי את הראש בידיים, לפני שהתיישרתי להביט במראה.
מה זה אומר כל זה? איך זה שעמית אוהב בנות?!  מאז שהצטרף לכיתה
שלנו לפני שנתיים הוא היה כזה; עם היד באוויר והקול הגבוה,
החוש לאופנה והנוחות עם בנות; ואנחנו ראינו יותר מדי סרטים
אמריקאיים בשביל לא להבין את הרמז; הוא היה "עליז", וקיבלנו
אותו בזרועות פתוחות. דנה אינטרנשיונאל והרצאות שכבתיות, ערוץ
הילדים, MTV והתקשורת בכלל עשו את שלהם, ואנחנו גדלנו ללא דעות
קדומות בנושא. אך אם מסתבר שעמית רומם הוא לא מתרומם... איזה
מן סוטה מתנהג ככה?! "פריק אוף נייצ'ר", כמו שהמורה לאנגלית
הייתה אומרת.
פתאום כ"כ לא סבלתי אותו, שהרגש פשוט חנק לי את הגרון. ירקתי
לתוך הכיור אבל זה לא עזר.
האדם שהיכרתי השתנה לנגד עיני והפך ליצור, מפלצת. אנשים כאלה
צריך לשים במקום, שלא ייפגעו באנשים הנורמליים; מחר אני אדבר
עם יוסי, אולי נארגן איזה מצעד משלנו... חייו של עמית-רומם לא
יחזרו לשלוותם המקורית.
אנחנו נדאג לזה!