עוד מנה

עוד מנה, לשכב על המיטה, לעצום את העיניים, לתת לחלומות
לבוא...
זה היה די מעצבן שאבי החליט לשכור עוד בן אדם לעבודה  בהחווה
שלנו במאדים.
אחרי כל העיתונאים האלה שהגיעו בהתחלה, במיוחד כתב הספורט
הארור ההוא, לא חשבתי שהוא ירצה לשכור עוד מישהו.
מסתבר שטעיתי, שהבחור ירד מהחללית (קו ישיר מ"א) התברר לי שזה
היה בן.
אפשר להגיד שבן היה האקס שלי, אם אתה מחשיב מישהו שהכנסת למיטה
ברגע של שיכרות לאקס.
ניסיתי להשפיע על אבי  שישנה את דעתו, אך ללא הצלחה, וככה
התחיל בן לעבוד אצלנו.
לאחר ההשתלמות שלי באוניברסיטה בטלפטיה יכלתי לבצע קריאת
מחשבות מהדרגה הראשונה ואצל בן לא הרגשתי כלום מלבד זמזום חזק
ובלתי מתפשר שעשה לי כאב ראש למשך כמה שעות בכל פעם שניסיתי
לקרוא את מחשבותיו.
איך מרגיש נביא זעם לאחר שכל נבואות החורבן שלו מתגשמות...

עוד מנה, לשכב על המיטה, לעצום את העיניים, לתת לחלומות
לבוא...
זה היה מרתון הספארי הכי מוזר שהיתי בו.
התחרות היתה תחרות אופניים, אני לא יודעת מי ממציא את הדברים
הסדיסטיים האלה, אבל הם עובדים.
עובדה שאנשים באים לראות אותם ומשלמים לשחקנים הרבה כסף.
נסעתי עם הגיפ שלי ליד המצוק, מצלמת את התחרות בקבוצה של
החברים שלי ירדו שניים נשאר רק גראנט.
הוא עמד מול דבר שנראה כמו כלב האסקי זועם.
הם היו בפיגור, לעומת זאת לקבוצה האדומה נשארו שני שחקנים
חזקים, פלימר ובליז.
" את לא צריכה להתערב" צעק קול קטן במוחי,  בשעהשהחלקתי
במהירות מהמצוק כדי לעזור לגראנט.
"אולי כדי שאני אוותר על זה" גראנט אמר ונראה תשוש ומסכן.
"לא אם אני כאן" אמרתי וניגשתי להרגיע את הכלב.
עזרתי לו לסחוב את האופניים לקניון הביצה שסימן את אמצע הדרך.
"חשבתי שריצה היא הצד החזק שלך" הוא אמר, "היא כן" חייכתי
והנחתי את האופניים ביד ורצתי לידם בשעה שגראנט,
שסוף כל סוף התחיל לחייך, רץ לידי.
על הצד הימני של הקניון נחו פלימר ובליז הם כנראה חשבו שהקבוצה
הכחולה מחוץ לתחרות מה שלא נתן לנו הרבה זמן לנוח שהם ראו
אותנו.
"קדימה" זירזתי את גראנט, "בוא כבר, הם כבר יצאו".
מצאנו אותם תקועים מול אריה שהגן על הטריטוריה שלו, בסופו של
דבר הם החליטו לעקוף אותו למרות התוספת הניכרת במרחק.
"גראנט זו ההזדמנות שלי" אמרתי בהתרגשות. תן לי לנסות משהו,
ההוצאתי מהפאוץ שלי אוכל לחתולים שאני שומרת תמיד למקרה שאני
אתקל בחתולת הרחוב שלי, עשיתי חתך ברוחב של 5 סנטימטר בשקית
ונתתי אותה לגראנט.
"זה הזמן להראות לי את כושר הזריקה המפורסם שלך..."

עוד מנה, לשכב על המיטה, לעצום את העיניים, לתת לחלומות
לבוא...
היינו רק אני ועוד אחת לראיון העבודה הזה
הראיון התחיל בכל מיני שאלות מוזרות שגרמו לי להרגשי לא בנוח.
המראין היה אדם שרירי עם נוכחות מאימת במקצת שעשה רושם שהוא
מנסה לקבוע איתי פגישה יותר משהוא ניסה לשכור
אותי לעבודה.
חברתי לראיון התחילה לגלות סימני עצבנות ברורה והתחילה לענות
על השאלות החודרניות באדישות גמורה.
ביקשתי לפרוש ושחזרתי האידיוט ניסה להרשים איתי בהאבקות עם
צעיר שרירי אחר שכנראה היה גם שכיר שלו.
ואז קלטתי... מטרת כל הראיון הזה היה לברר אם אני סטריטית, הבן
אדם היה פרנואיד ואדיוט וזה גם מה שאמרתי לו שיצאתי משם.
שמעתי אותו אומר לאיש השרירי "ומה אם הבן שלי יהיה גאי ?" בעצב
בלתי יתואר,
"אז אתה יותר אידיוט מכפי שחשבתי" אמר האיש הצעיר ויצא.

עוד מנה, לשכב על המיטה, לעצום את העיניים ולתת לחלומות
לבוא...
הבוס שלי רשם לי צ'ק, התמהמה שניה ואז הושיט לי אותו, הסכום
היה 618,000.
"זה בשבילך" הוא אמר ולפני שהיתה לי הזדמנות לא לנשום הוסיף
"יש לי יום הולדת היום, תעשי משהו בקשר לזה".
שברתי את הראש, היו לי רק כמה שעות לתכנן.
ידעתי שזו לא הולכת להיות מסיבה מרובת משתתפים, אחרי הכל הבוס
שלי לא היה בן אדם עד כדי כך נחמד ולא היו לו הרבה חברים, לא
כאלה שאני הכרתי לפחות.
ואז נחה עיני על מודעה בעיתון וידעתי שמצאתי את מה שביקשתי,
צילצלתי למונית ובדרך התקשרתי גם לבעלי אולם הספורט שליד
העבודה שלנו וביקשתי לשכור אותו, כמובן שהם לא היו נלהבים כל
כך אבל תתפלאו איך קצת כסף יכול לעזור.
נהג המונית עצר לי ליד אוהל הקרקס והזמנתי גם אותם לאותו הערב.
כמובן שהם הסכימו לבא הם אנשים נחמדים ו...
שילמתי להם הרבה כסף!
זה כיסה את הצד האומנותי של הערב עכשיו כל מהשהייתי צריכה זה
לשכר את הבוס שלי כל כך שהוא לא ישים לב אם משהו ישתבש, בא
נגיד אחד הפילים ידרוך עליו.
נסעתי ליקב המצוין בנס ציונה ובחרתי את אחד הבקבוקים היותר
ישנים שלהם.
בדרך חזרה לעבודה התקשרתי גם לחברת קיטירינג ולחברה שהתמחתה
בקישוט מסיבות.
חזרתי לעבודה וקפצתי לאולם בסביבות השעה שש לבדוק שהכל דופק
כמו שעון.
המקום התחיל להראות נהדר עצים ירוקים ניצבו לאורך קירות האולם,
ענפים ירוקים וקישוטים מנצנצים נשפכו להם בחן מהתקרה.
חברת הקיטרינג לא התרשלה גם כן והקימה תא מפואר ודוכנים שעליהם
השף יוכל לעבוד.
כמובן שלב האולם היה האטרקציה האמיתית עם הזירה העגולה של
אנשיי הקרקס.
השארתי את היין לאנשי הקיטרינג תחת הוראות מפורשות לא לגעת בו
וחזרתי למשרד שנראה לי אפרורי במקצת עכשיו.
בשמונה בדיוק הובלתי את הבוס שלי אל האולם, הוא התיישב ואני
סימנתי לקרקס להתחיל.
ההופעה היתה מדהימה למרות שהבוס שלי שתה כל כך הרבה יין שהיה
לי ספק אם הוא יזכור אותה.
בשעה שיצאנו התברר לנו ששני גורים של כלבי ים ברחו ובקשו מקלט
מדיני  במים הטריטוריאלים שלנו.
יש לציין שאנשי הקרקס לא אהבו את זה ושלחו אחריהם דולפינים
רצחנים.
במשך זמן מה חרדנו כולנו לגורל כלבי הים, אבל אז הגיעו שני
שחפים מגודלים על אופנעי ים וליוו את כלבי הים למקום בטוח.

עוד מנה, לשכב על המיטה, לעצום את העיניים, לתת לחלומות
לבוא...