|
כאשר כך סתם
אנחנו מונחים יחדיו
וכל אחד משנינו
כאילו חי לו את חייו
אני פתאום תופסת את עצמי
מאזינה לנפשך
שמפעילה לך את העיניים
הקוראות
ואת האצבעות
לא יעזור
הכאב ידוע לא מוביל לכלום
לא יניח את עצמו מאף אחד
שקט. העולם עייף.
לא לראות ולא לשמוע
לא לומר דבר.
עת מנוחה. |
|
|
לא כל הזהב יש
לו זוהר,
לא כל תועה דרך
יאבד,
אומרים שלכל אחד
יש פואנטה,
אז למה תמיד אני
נשארת לבד?
(טולקין במקור,
א.ש. בשפצורים.) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.