את בוכה- רוצה יד
כמו שים רוצה חוף
ואת כואבת- רוצה לעוף
כמו שציפור רוצה נוף
ואת שומעת-רוצה הקשבה
כמו שנשמה רוצה אהבה
ואת צועקת ושותקת
כמו שתינוק לומד ללכת

את מדברת במשמעות ללא מילים
וכמו הים, נסחפת-כמו הגלים
ואת לוחשת-כמו שרוח מתרחקת
ואת בוחשת- בנשמה-והיא אומרת לך ללכת

את צועקת בצורה של פסים
ויורד להם דם, והם לא נעלמים
ואת שותקת ומוחקת את כל מה שהיה-
כמו ספינה טרופה בלב ים,
אחרי הסערה.

את סערה- stormy הסופה,
שוטפת הכל כאילו כלום לא קרה
ואת לוחשת כמו הרוח,
עושה גלים כמו הים,
רחוקה כמו האופק,
וכמו ציפור כלואה,
הכל שלך נדם.
ספרי כל מה שבלב,
נגבי את הדם,
שפכי דמעות כאב,
השקיטי את הים.
הציפור תשתחרר
והמתח ישבר,
הספינה שוב תצוף
והציפור אל הנוף תעוף.