כשיצאת מהחדר, הפלת את העציץ מהשידה ליד הדלת.
רציתי לקרוא לך, אבל הקולות לא יצאו.
אח"כ הסלולרי צלצל. ענית לו והפעם כבר לא גמגמת. אמרת לו שאת
אצל ההורים, ושאנחנו גמרנו רשמית.
כמעט התפתית והצצת אחורה, מעבר לכתף, אלי. בסוף התגברת על
הדחף.
האינפוזיה ניתקה והרגשתי כיצד הכל מסביב מתחיל לקרוס.
כרעתי לי שם, פנים אל תוך המזרן, מנסה לחשוב מה הלאה.
הצגת לי שוב את המצב, בלחישה, יודעת שאני לא שומע.
המלים הלמו וחדרו פנימה בכל זאת.
מחית דמעה והמשכת הלאה, החוצה, אל החיים.
רציתי לבכות איתך, אבל שתיתי את הדמעות במקום.
ברחת וטרקת את הדלת, מותירה אחריך ענן מלא חלומות מרים-מתוקים,
גז רעיל, מורשת של אימה.
משהו נשבר. מכונת ההנשמה נפלה והאוויר החל אוזל, בורח
בשריקה.
רציתי לצעוק לך. |