דרך אצבעות ידיו אדע את עור פניה,
בין לחישות ליבו, אגנוב תשוקותיו,
אתמסר להן.
לכשיפול לשנתו והיא רכה לצדו,
אהיה הוא.
בעת שהוא שותק אדבר אני למענו,
והיא תאהבהו.
דרך שנת השבר והייאוש אלמד מהי נאמנות,
כבלי נצח קושרים את אהבתי.
הוא רחוק והיא שוקעת,
דרך חולשתה אנצור מבטי שנהב בוהק.
בין הערביים אלטף את שערות ראשה
ונדבר על כאבים.
והוא כפסל אבן,
אדבר למענו, למענה, למענם.
דרך הבריחות המקריות מצאתי מעשה רקמה,
בד עצוב, בד של ניחומים בזרועותיה,
היא תאהבהו ואביט בהם,
עוטף אותם,
בבד שנרקם ביני לבין אהובתו.