אני מובא לך במגש
הוא כסוף ויפה,
את כל כולי ארזתי
פה מתחת למכסה:
סודותיי, אהבותיי
הרהוריי - כל חיי;
ואת ממאנת לפתוח,
ליטול אבריי...
זה בסדר,
אני מבין,
אף אחד לא מושלם:
בעינייך, מנה מבוזבזת
והמחיר?
כבר שולם!
להחזיר אותי לתנור כבר לא תבחרי -
חם שם,
לוהט,
גיהנום אמיתי;
את בוחרת במקום
לעזוב אותי ארוז,
חייבת ללכת
לא מתאים לך בלו"ז...
אני מצחין פה בפנים
מעלה עובש ואבק -
רוצצת את כולי
לבליל אפר דק!
ואת בשלך
רצה סביב השעון,
עד שככה
פתאום
בא לך קצת תיאבון;
והמגש הכסוף
שוב נראה כה יפה:
מבטיח,
נוצץ,
מתאים עם קפה...
מרימה אותי כך
בזהירות אופיינית,
רק לגלות -
אני כבר לא בתפריט. |
