להיקרא "מתבגרת".
ללכת, בגשם הכי חזק, בלי מטריה,
יד ביד עם מישהו, ולשיר ש "החיים יפים כדאי לכם לחיות".
לעמוד בזריחה בהופעה של אביב,
ולצרוח ש "החיים הם מסריחים".
להילחם למען חתולי רחוב, כלבים, נפגעי תאונות דרכים, הומלסים,
חיילים, חילונים, ילדים, מרצ, פלשתינאים, תלמידים, פרחי בר,
ספרים, דרוזים, עניים, האיחוד הלאומי, נפגעי פעולות טרור
ואיכות הסביבה
אבל לא להילחם בשביל עצמך.
לנסות לעשות משהו שעוד לא עשו לפנייך.
לחשוב שכולם עשו כבר הכל,
ולהבין שאת בכלל לא מיוחדת.
בכל זאת לעשות את הדבר הקטן שגורם לך להיות את.
לאהוב מישהו.
לשנוא אותו אחרי שבוע.
לדעת שאחרי פרץ צחוק יבוא פרץ בכי.
להחליט ללמוד פילוסופיה,
אבל להרחיב בכימיה כי "זה נחשב".
לכתוב מילים משירים של הביטלס על השולחן בשיעור מתמטיקה.
להיכנע לחברה.
לעשות משהו קטן לא כמו כולם,
בגלל שזו את ולא כולם.
לשאול שאלות שהתשובה עליהם ברורה מראש,
ולהסתבך כשמסבירים לך אותם.
לא להבין למה.
לא לשאול למה.
לשתוק הרבה, בעיקר כשעצוב.
לדבר המון.
לכתוב רשימות בנאליות.
להשתמש בזכותך הטבעית לחופש הביטוי.
לדבר בסיסמאות שאת לא מבינה.
לחשוב שאת כותבת יפה,
ויום אחר כך לזרוק את כל הסיפורים שכתבת.
לקרוא את אתגר קרת.
לקרוא את טולסטוי.
לקרוא את ישעיהו ליבוביץ'.
לגלות שהם לא מדברים שטויות.
להפסיק לאכול נקניקיות,
להתחיל להיות צמחונית,
שבוע אחר כך- להפסיק להיות צמחונית.
לדאוג מהמצב. לדאוג מדברים קטנים וטיפשיים.
בכלליות לדאוג.
להקשיב לאמא.
למרוד באמא.
להיות שני הפכים ולא לדעת מי את באמת.
לעבור משוקו לקפה.
להבין שאף פעם לא הבנת.
לחשוב שעות על שאלה שהתשובה עליה ברורה.
לחשוב שלכולם נורא פשוט ורק לך לא
לשנוא שקוראים לך ילדה, ולאהוב את זה, כי זה מה שאת.
"מתבגרת".

6.1.02