גוש הליחה הסמיך
שייווצר במעמקי גרונו של אחד הערסים
ויכוון היישר אל מדרכת האספלט החמה,
בין הפרשותיהם של כלבים אחדים,
ישמיע את קולו הקבוע - המונוטוני כמעט -
עד לאוזניי,
במרחק קילומטרים אחדים.

ילדות בנות עשר,
מרוחות כולן בשכבת ליפסטיק ורודה,
יפנטזו על עתיד מזהיר
לצלילי שרית חדד.

ואני עודי יושבת
אל מול המחשב
וחושבת
על שיר הלל
לראשון לציון.

חיפאי שנקלע בטעות
לעירנו
ישלח מבט משועשע
אל שלט החוצות שעליו נכתב
"ראשון, ואין שנייה לה",
ויציין שהאמת בפרסום,
נזהר שלא לדרוך
על חתיכת מסטיק ישנה.

ואנחנו עודנו מלאי אהבה,
ואנחנו שומרי אמונים
בעיניים עצומות ובחום מחניק
לראשון לציון.

מאבטחי החנויות
ישלחו אלינו חיוך חביב
עת נטייל על ידם,
לצד חנויות שבהן יימכרו דברים
בדולרים ספורים.

וראשון,
היא עירנו,
תשלח מבט מאושר לצדדיה.
ושלטי החוצות יחייכו במיוחד
ויאמרו את האמת
"ראשון, ואין שנייה לה".