ואני מאבדת עצמי לדעת

עכשיו - כשידיך מושחות פני,
מעוותות צורה קבועה ובונות אחת אחרת
אתה מצייר לי פנים מחדש
על פני תמונת העולם הישן
קובע לי צורה בתוך צורת הכדור הזה.

ואני, אפילו הכדור יתפוצץ עכשיו
ולא אשמע אותו.
אצלי הרי געש, כדורים פורחים
נשמת הקרח שלי הופכת נמסה
מימיי ניגרים אל הים התיכון,
דרך רצפת החדר הזה
אל תוך האדמה.

אני רואה ירח, רואה כוכבים
חשה את מהירות האור הופכת
כבדה כתקתוק השעון.

נורות מתפוצצות, ספלים נוחתים על רצפה קרה ומרובעת
צלחות עפות, ציפורים קופאות בשמיים כחולים
ושומטות מטה, העצים בתוך האדמה נבעלים ואני - בתוכי נעלמת,
בתוך הנוזל הזה אני טובעת,
ואתה - היכן טבעת, בתוך שלפוחית השתן שלי, אולי?

בתוך חדרי ליבי אינך, כך אומר פקיד הקבלה!
מציצה אל תוככי תוכי, אל פתח הוונוס שלי,
שמא השארתיך שם פנימה?

חופרת ומוציאה מעיי ואתה אינך שם
תרה אחריך בין שעות ראשי, בין שערות ערוותי
בתכריכים בארני, אלה הממתינים לסיומי.

אולי על מחוגי השעון, והלא צועד אתה עם הזמן
יתכן ובלעה אותך האדמה, והרי שם לא חיפשתי
בין הכפלים בשמיכה חיפשתי ואינך, בין נוצורת הכר הלבן כל כך
מאחורי התמונות, עליתי סולמות,
במאורת העכברים, כלום אפשר ורעבת לחריץ גבינה?

ימים ולילות מחפשת ולא מוצאת
רוצה להסתיים בי,
רוצה שאסתיים סביבותיך -
הנח לי למצוא...