חלקת בטנך, ברה, אלי תפציע
לא זרועה.
מבט עינך תאוותך יציע
בנשימה קרועה.

שתי וערב אורגות בערגה אצבעות
משי דק על גבי נול חיקך,
את שפת עינוגייך אלמד, אות באות,
עד אדע על-בוריו דקדוקך.
אכרה את אוזני לתווי קול-גופך
לצליליו אכוון את כלי,
ובסעור תשוקתי אתנפץ אל חופך
בלובן קצפם של גלי.

ובשוך הסופה, עת של רוגע ורוך,  
אחייך עייפות לדמותך,
ובלי קול בך אפציר, מהסס ונבוך:
לי הסגירי את סוד חידתך.
מה תמונות לך טמונות במוחך?
רק אוכל, ואבוא בהסתר
ומבעד עינייך אחדור לתוכך,
עד חידת מי-את-לי תפתר.