לפני כמה דקות התקשרו אליו מהקבלה וביקשו שיארוז, הוא חייב
לפנות את הסוויטה המלכותית.
הוא שאל מה קרה ניסה לברר אם מגיע מישהו במקומו ואמרו לו שלא
אבל הוא לא יכול לגור שם יותר, אם הוא רוצה הוא יכול לעבור
לקומה התחתונה יש שם חדר קטן ונחמד פנוי, אז הוא הסכים לעבור
בתנאי שיוכל להישאר במלון, לא שכל כך הייתה לו ברירה ולא שהוא
היה במצב להציב תנאים אבל זה הרע במיעוטו והוא לקח את כל
הדברים שלו שם אותם במזוודה הקטנה שהביא אתו והתיישב על המיטה
לחכות שיגיע הבל בוי לעזור לו להעביר את הדברים.
הוא נזכר ביום שהגיע, שטיח אדום וזר פרחים שהגישה לו נערה
חייכנית בכניסה וכשעלה במדרגות ראה את הבחורים שגרים בקומה
התחתונה מסתכלים עליו עולה לקומה השנייה והוא הבחין בקנאה
בעיניים שלהם והרגיש מיוחד.
כשנכנס לסוויטה הדליק סיגריה והתיישב על המיטה, בדיוק כמו
עכשיו ואז נשכב אחורה ונרדם, הוא היה עייף מאוד מהדרך ורצה
לישון לפחות יומיים. כשהתעורר הרגיש שהוא נמצא בדיוק במקום
שתמיד רצה להגיע אליו הסוויטה הייתה נהדרת, במקלחת היו כל מיני
שקיות קטנות כאלה שכל כך אהב של שמפו וסבון וקצף גילוח.
הדבר היחיד שנראה לו קצת מוזר היו הסדקים בקירות.הוא שם לב שכל
פעם שהוא מחייך או צוחק אחד מהסדקים היה נעלם וכל פעם שהוא
מתעצבן וכועס אחד חדש מופיע.
ועכשיו אחרי שנה שהוא שם פעם ראשונה שהוא רואה שבפינה איפה
שהשטיח נגמר יש ממש חור. הוא הרים את השטיח ומשך אותו לקצה
השני של החדר. כל הרצפה כמעט היתה מחוררת, חורים קטנים כמו
כירסום של עכבר ובכמה מקומות היו ממש בורות שהגיעו קרוב מאוד
לתקרה של החדר מתחת.
הבל בוי הגיע ולקח את המזוודות שלו, הוא עמד בדלת מעביר מבט
אחרון על הסוויטה ששהה בה כל כך הרבה זמן, אף פעם לא הצליח
להישאר במקום אחד כל כך הרבה וכאן הוציאו אותו לפני שבכלל חשב
על לעזוב.
כשהגיע למדרגות הסתכל לכמה שניות למעלה, הוא אף פעם לא היה
בקומה העליונה אבל הוא ראה את הדיירים משם בארוחת צהריים כמה
פעמים ואפילו ניסה לדבר עם האישה המבוגרת משם פעם אחת אבל היא
לא התייחסה אליו והמשיכה לאכול את המרק שלה כאילו לא פנה אליה
בכלל.
הוא נכנס לחדר, סה"כ נחמד, אין מה להשוות לסוויטה אבל לפחות
כאן אין סדקים ובורות סתם קירות אפורים וכמה תמונות ישנות
תלויות עקום, במקלחת לא היו שקיות והפתעות, בקושי מים חמים
בברז.
הוא ידע שהוא לא רוצה להישאר כאן ונשבע לעצמו להלחם על הסוויטה
בחזרה או לעזוב לתמיד.
הוא החליט לצאת מהמלון בפעם הראשונה מזה שנה, ביקש מהקבלה
שיזמינו לו מונית וירד ללובי לחכות.
בלובי ישבו כל הבחורים מהקומה הראשונה וחייכו בלגלוג כשראו
אותו, שאלו אם הוא חשב שיישאר בסוויטה לנצח כשהוא אמר להם שהוא
מתכוון עוד לחזור לשם הם צחקו ואמרו לו שיעמוד בתור ושכל אחד
מהם מנסה לחזור לשם מאז ומתמיד בערך.
המונית צפצפה והוא יצא החוצה אמר לנהג שייסע לא אכפת לו לאן רק
שייקח אותו רחוק מכאן לשעה שעתיים אחרי כמה דקות של נסיעה הוא
הסתובב והסתכל  על המלון מהחלון של המונית.
הוא בכה, למלון הייתה צורה של לב.