נשמת ערפדים מתהלכת בצל
כשעכבר מביט בחתול מילל
אוכלת שאריות מהמטבח
מצירת ציור וחושבת על כך.
יפה הוא עורי בגון של אדם,
נביט שוב לאופק וניחל לשם.
נשב תחת גפן, נאכל ענבים
ונרגיע עצמנו במזמור ענבלים.
נחשוב על שלוה, על אחווה ודמיון
ואז בבוקר אולי נשמח להיות.
נשמת ערפדים מתהלכת בצל
גורסת בידי אדמה של כאב
איך לבי מיחל לסכין שיחתוך
ואח"כ דמי יתנקז לתוך חור
וינזל על כל המקומות הקדושים,
יבטל בפעימה את כל המקדשים.
ואז כשכולם יבינו נכון, נהלך ונרוץ
ונדע שהיום הגיע המחר.
מתחברת לאדמה ואומרת - שלום,
אני את שלי עשיתי, נתראה בעוד יום.