משהו בי שבור מאוד
ואני מחכה שהיום שלי ילאה אותי
בעניינים טריואלים של עיסוקים עיסוקים עיסוקים,
שלא יהיה לי רגע אחד לנשום.
שיהיו פיגועים גדולים
שיבלבלו לי את הכאב,
שיצוצו עוד אנשים שיבקשו אותי לעצמם,
שיהיו עוד מחזרים שיהיה לי צפוף עד מחנק,
צפוף ועסוק ומתקדם והכל,
רק לא לחשוב על זה שאהובי
מתקשר עכשיו למישהי אחרת
כשהוא ממתין לתורו אצל רופא השיניים,
במסגרת המסע שלו לעצמו האטרקטיבי כל כך.
אני מקלפת אותו מכל חזותו
ורואה את זוהר נשמתו האמיתי,
כל תבונתו וקסמו גלויים לעיניי,
כמו היו גידים משורגים בנימי דמו
מתחת לכל קליפות העור
ומתחת לכל שכבות
ההתנהגות החברתית.
אני רואה אותו צ ר ו ף,
וגם אם יהיה קצר רוח ללא שיניים מסודרות כהלכה,
כשחזותו לבושה בגדים גדולים. גם יהיה קרח ופולני,
הוא יישאר הנסיך הנפלא שלי,
ששרביט אצבעו
יכולה להלך על עולמי קסמים
שאף אחד אינו יכול לעוצמתם.
והם מביטים בו ואומרים איש,
ואני מביטה בו ורואה אותו הצרוף,
אחד ויחיד
ולא שלי. |
