היא רקדה. סיבוב, ז'אטה, קפיצה. היא הייתה בסטודיו לבדה,
מוציאה את כל התסכולים, הכאב, גם האושר. כל הרגשות שהיו טמונים
בה כבר הרבה זמן, יצאו. אגלי זיעה נטפו ממנה. היא לא הייתה
שמחה, עצובה. לא תשושה. היא רקדה.
גופה הגמיש נע כצ'יטה. קצוות שיער שלא הודקו כראוי התבדרו סביב
ראשה היפה. חלק מהשיער נפל על עיניים חומות וגדולות. היא לא
טרחה להסיט אותו. היא רקדה.
רקדה באקסטזה לצליל תופי הרגאיי שהתנגן ברדיו הישן. היא לא
אוהבת דיסקים. נותנת לגורל להשפיע על סגנון הריקוד.
הפסקת חשמל.
היא נשכבה על הרצפה, נושמת בכבדות. הכל חשוך, האפילה כמעט
מוחשית. לאחר זמן מה, קמה, לקחה את המפתחות ועזבה את הסטודיו.
היא יצאה אל אויר הלילה הצונן, מותשת, עייפה ומרוצה. הרדיו
מכוון על גלגל"צ, שתיקת הכבישים, השיר Kiss the rain מתנגן.
טיפות גשם החלו לצנוח מלמעלה על השמשה הקדמית. היא נסעה ונסעה
ונסעה...
באמצע הדרך, האוטו נעצר. חדל מלפעול. היא יצאה מהמכונית, הגשם
ממשיך אבל לאופק לא אכפת.
היא יצאה מהמכונית, נשקה לגשם ורקדה כל הדרך הביתה. |