השמש נחה בשמים, מזג האוויר השרבי והאובך הרב גרם להכל להראות
צהוב. ב"פונדקי איילון" ישבו האנשים הרגילים שאכלו את השיפודים
ונגבו חומוס אך בפינה ישב איש מזוקן שלבש בגדים שחורים ולא
מכובסים. איש צעיר נכנס בדלת ובחן את המקום, ריח ניחוח הבשר
הנכרך על האש זרם באוויר ועשן הסיגריות כמעט חנק אותו למוות.
"אורי! לכאן.", צעק האיש בשחור ואורי פנה לכיוון השולחן
והתיישב.
"מה תרצה אדוני?", שאל המלצר שהגיע במפתיע מאחוריו.
"אממ...תן לי קבאבים בבקשה",
"חומוס צ'יפס סלט?",
"אה-אה, גם פחית בבקשה",
"ברצון, ברצון!".
"אתה יודע למה אתה כאן?", שאל אותו לובש השחורים.
"לא ממש. חוץ מזה שהמזכירה שלך התקשרה אליי ואמרה שסוף העולם
קרב.
"החלטתי לבוא".
"מדויק, היא קצת הגזימה סוף העולם...אבל עדין זה דיי חשוב"
"אה כן? מה זה?"
"הינה קח חומוס, צ'יפס, סלט חצילים, סלט מטבוחה, סלט טחינה,
זיתים, חמוצים, פיתות ודברי מתיקה...הקבאבים נגמרו!", הניח
המלצר הערבי את הסלטים על השולחן וחזר במהרה לחדר האחורי.
"נראה טוב!, תעביר פיתה", מסר אורי.
"לא! חכה, אל תאכל!",
"מה קרה? מה קרה?..". האיש לקח ניגוב מה-מטבוחה בעזרת הפיתה
והניח על שולחן.
אט-אט השולחן התחיל להיווצר חור בשולחן, נראה שה-מטבוחה קטלנית
יחסית.
"אה. תודה.", "זה קורה כאן הרבה, תבין אני מהמוסד וזה..".
"הוא מסתכל, תעשה את עצמך אוכל", אמר האיש בעודו משתעל.
"נו?...אז מה קורה?", שאל אורי,
"בכלל...איך קוראים לך?".
"אני הוא 'סילבי'", אמר סילבי.
"אוקייי, סילבי, תתחיל לספר, יש לי עבודה היום".
"אין לך, פוטרת",
"מה???",
"זהו, אתה אייתנו!", אמר בקול רגוע סילבי.
"מה 'איתנו' עושים בכלל?", ניסה אורי לשתף פעולה.

"אני אתכם!", אמרה שירי.
"יופי, לכי לחדר שם ותצטרפי לשאר!", פקד המפקד הקירח שדמה
באופן פלא לאחינועם ניני.
שירי נכנסה לחדר, החדר היה בתוך בניין ירוק במרכז דוסיטי(בני
ברק לשעבר).
"שלום, אני שירי! אתה גם למשימה?". "אה?", ענה אחד מהיושבים
בחדר במהירות.
"אתה יודעים...נו...המשימה הזאת, 'מנגל ירח'",
"אההה...כן, אני אלעד, מה נשמע?",
"יופי, אנחנו היחידים פה?",
שאלה שירי ברמיזה שאינה רוצה להיות מוטרדת ע"י פרא אדם כמו
אלעד.
"אממ...לא, הבנתי שיש עוד כמה בבחינות..",
"אה, מגניב..".
"תגידי...אמרו לך שאת יפה האלו אמיתיים?", שאל אלעד,
"ייאאאאררר!!!", התעצבנה שירי.
"את לא עייפה מכל זה?", השחיל אלעד
"ממה?"
"מזה שאת מתרוצצת לי במחשבות..", ניסה אלעד להשחיל איזו מילה
שהתגדה במבט זועף.
"בסדר, בסדר..רק שאלתי, אני כבר אבין לבד".

"חברה, תכירו- זהו אורי", אמר סילבי.
"אהלן!", אמר אורי.
מכוון שכולם כאן הגיע הזמן להסביר לכם מה המשימה בכלל, בסדר?
"בטח, בטח!!", אמר אלעד.
"טוב...", ניסתה שירי להרגיע את הרוחות.
"אתם אנשים חכמים ורק אתה יכולים לעזור לנו, ישראל, מעצמת הבשר
והמנגל הולכת ומתפרפת מרגע לרגע! אין אוכל, כאילו בטח שיש אוכל
מיובא והכל אבל אין בשר, אין בשר לשישליק או ללאפה או
סטייקים.".
הקריאות בחדר התלהמו, "מה???", צרח אלעד.
"אני חייב את הכבד אווז!!", צווח אורי.
"תירגעו, בטח יש פתרון!", שוב ניסתה שירי להרגיע.
"תבינו, חברה! זה משבר! אז לפי מחקרים של "העמותה לחלל
ושוארמה" יש הרבה בשר באחד הפינות של הירח, נאמר לנו
שהאמריקאים השאירו שם ליתר ביטחון. אז פשוט אתם תטוסו לשם
בחללית הישראלית ותביאו את זה, אתם לא חוזרים בלי בשר מובן?".
"אממ...לישראל יש חללית?", שאל אורי.
"מה אתה חושב? בטח! "דודו6", חללית קטנה ל3 אנשים בדיוק".
"מגניב, אני בפנים..יהיה כיף!", מסר אלעד.
"אבל יש בעיה המפקד!", נעמדה ודיברה שירי.
"מה?...",
"איך נוכל להביא את כל הבשר לישראל?...חללית קטנה אמרת".
"לא, אל תדאגי. העמותה צריכה רק דוגמא קטנה והכל יהיה בסדר!",

"אהה , יופי!", נרגעה שירי.

לאחר שבועות של אימונים והכנות הגיע היום לטיסה לחלל.
"כמה זמן זה יקח?", שאל אלעד את 'סילבי2', הסוכן השני.
"אממ...תלוי בפקקים.", אמר סילבי2.
"אהה...שכחתי...מונה או קבוע?", השחיל פתאום סילבי2.
"סליחה??", התפלא אלעד.
"מה אתם חושבים? אנחנו פרייארים??, אתם משלמים או לפחות העם
משלם.",
"אה.. בסדר, יהיה בסדר".
"נו...אז?",
"מונה, מונה!".

"דוווורררווווןןןןן שפפפרררר!!!!!", צווח הכרוז.
"לא, זה לא זה!! זה זה", אמר בשקט עוזר הכרוז, יוני.
"אה, אופס, אוקיי אז נקריא את זה, "הטיסה לירח מובאת אליכם
בחסות 'עמבה חסמבה',  השוארמה של המדינה".
"מערכות מופעלות? אם כך, אז קדימה.
"אנחנו מוכנים!", מסר אורי.
"אוקיי... 10, 9, 8, 7, 6, 5, 4, 3, 2, 1, שיגוררר!!".
"זאתי רק ההתחלה", ניסה אורי להביא איזה משפט מפתח שלא
בהצלחה.
החללית טסה וטסה, היא היתה במצב סביר, מודל 97', חלונות
חשמלים, מיזוג, גג נפתח ו2 שירותים שד"ח 800$. החללית טסה וטסה
והגיעה לירח. כולם ירדו מהחללית והחלו לטייל עד שהגיעו לאמצע
ירח.

"טוב, לאן נילך?", שאלה שירי.
"טוב, תראי...", החל אלעד.
"לא!, תראו חברה, יש פה שלט!", החליט אורי והם התקרבו אליו.
השלט הפנה ימינה לבשר, שמאלה לחלב וקדימה ל'מכון עיסוי'.
"אני בעד ללכת קדימה אם שואלים אותי..", אמר בשיא החוכמה אלעד.

"כן..לא!", אמרה שירי.
"יופי, אז כמו שהשלט קובע, נפנה לימין", החליט שוב אורי.
"אחריך המפקד!", אמרו שירי ואלעד.
ריח ניחוח הבשר קרב לחבורה והם התעופפו אחריו, שבועות שאכלו
מאכלי חלל מסריחים שעשויים מטופו וחול, שינוי לא יזיק.
"הינה מערה! בטח הבשר בפנים!", אמרה שירי.
"ייתכן!", אמר אלעד בכבדות דעת.
"זהו צעד קטן לישראלי, צעד גדול למנגל העולמי!", ניסה שוב אורי
להביא משפט חשוב להיסטוריה, ושוב נכשל.
"נכנסים?", שאל אלעד.
"נכנסים!", פקד אורי.

"ביפ ביפ", נשמע קול מבעד לאחד הסלעים.
"מה זה?", שאלה שירי ואץ אלעד לחבק אותה.
"נההה...בטח איזה חיזר קטן או משהו...לא רציני", ניסה להרגיע
אלעד בעודו אוחז את שירי.
"ביפ ביפ!", נשמע קול רצחני.
"אוקיי...נכנע, אולי זה חייזר גדול?..", אמר אורי.
החברה התקדמו והיו 2 מעברים, הם התפצלו. במעבר אחד הלכו אלעד
ושירי ובשני הלך אורי. אחרי אורי הלך החייזר הרצחני.
"שירי?",
"כן אלעד?",
"מה את חושבת עליי?",
"אתה נחמד..",
"זהו?",
"נהה".
פתאום עף עטלף חלל בין אלעד ושירי ושירי מעדה ונפלה על
זרועותיו של אלעד. אלעד נשק לה. בינתיים אורי התקדם בריצה
במעלה המערה,
"ביפ ביפ!", נשמע מאחוריו.
ואז התנפל עליו חיזר בגובה 2 מטר, מכוער, דומה למני פאר.

"שמעת את זה?", שאל אלעד,
"כן.",
"רוצי! אולי זה אורי!".
אלעד ושירי רצו בהמשך המנהרה עד למפגש המנהרות, שם הם מצאו את
אורי נאבק בחייזר מכוער שדומה למני פאר.
"אורי!! ", צרחה שירי,
"תעזרו לי!!הצילו!!",
"אנחנו מנסים! מנסים!", מסר אלעד.
אלעד ושירי ניסו להתנפל ולהאבק בחייזר אך נהדפו לאחור. בזמן
שהחייזר נלחם באלעד ושירי אורי הוציא מאמתחתו  שיפוד. אורי
תכנן לעשות על האש בחלל, עוד עסקה בשיא גינס (הוא לא התחשב
באי-המצאות חמצן). הוא לקח את השיפוד, שם כמה
שישליקים-בצל-עגבניה, קצת פפריקה ותקע לחייזר בחור של התחת
הירוק(היו לו שנים, אך אורי בחר בשמאלי מסיבה עדתית) ואז החיזר
התפוצץ. ניצוצות חלל פחמנים יצאו מגופתו הנרקבת במהירות האור
ושיחי החלל במערה החלו נשרפים ומתקרבים לכיוון מחסן הבשק
שנראה. שירי, אורי ואלעד שרצו את הבשר נאלצו לברוח על נפשם
ויצאו מן המערה כאשר באפם ניחוח "על האש" של בשר וחייזרים
מכוערים שנראים כמו מני פאר.
"מה נעשה עכשיו?", אמר אלעד,
"אז אין בשר, נדפקנו!", אמר אורי,
"אלעד אוהב אותי.", אמרה שירי.
"אתה אוהב אותה!?", שאל אורי.
"כן, אני אוהב...", התוודה אלעד,
"גבברררר!!! איך החים?",
"אחלה, אחלה.",
"טוב...איך נחזור לארץ?", שאל אלעד.
"אממ...אין בשר נכון?", אמר אורי.
"אמרו שאנחנו לא חוזרים בלי בשר!!", אמרה שירי.
"טוב, שירי , תמיד אפשר....", אמר אורי.
"מה אתם מסתכלים עליי?!?"

החללית חזרה מהירח ונחתה בחניון החלליות באזור חדרה.
"הכל בסדר?", שאל סילבי.
"יופי, יופי...הכל נהדר!", אמר אורי.
"אהה...היה כיף", מסר אלעד, "ממש...מעניין שם בירח..".
"כן...צודק צודק", אמר אורי.
"תגידו...לא הייתם במקרה 3 לפני שיצאתם?", שאל סילבי 2.
"אממ...במקרה", אמר אורי.
"כן, כן...יתכן!", אמר אלעד.
"אז..? איפה איכקוראים לה..? שירי!", שאל סילבי78 בנסיון
להתלהב מעצמו.
"טוב...תבין.. לא היה בשר בגלל מני פאר..", אמר אלעד, "אז אתה
רוצה את שירי בשיפוד או בפיתה?",
"אממ..ירכיה בלאפה בבקשה..",
"חומוס צ'יפס סלט?",
"כן, תוסיף קולה.",
"קח צלוחית שים חמוצים!",
"וואלה תודה גבר!, לארוז".