צליל שהיה בי מילדות שביום היוולדי חקקה בי אמי
ואבי לקח בידיו ועיצב את גווניו ומאז אני
מסתובב ובתוכי איזה תו, שבחלוף ימי ילדותי התעצב
להברה או להגה שבפי נהגה בעגילות ראויה
ושהייתי משנן היטב בשוכבי ובקומי ובלכתי בדרך
הברה שליוותה אותי דרך ימי נערותי
ובסופגה את החלומות שנדרכים בלילות התבגרות
על מנוחתי חסרת המנוחה
הפכה ההברה למילה ואותה המילה נאמרה ברחש
בחיל וברעדה, בהתכוונות, תחת כריות ובאור של שינה
ולצד החיים הפשוטים התקיימה אותה המילה
בקיום נפרד, נעצם וכביר
שהולך ומתנפח לכדי קיום מילולי שלם
ובאת את, ושמעת את לוחשי, ושמעת את המילה נהגית בקדושה
וידעת, וידעתי גם אני, שזו המילה לך נבראה ואמרתי לך אותה.
אוהב.