העייפות השתלטה עליו,
אוחזת היטב ברגליים.
מרתקת אותו למושב,
נועצת ציפורניים.

עייפה נפשו, מפיו נמלט פיהוק.
העפעף מורכן לחצי התורן
ועל זגוגית העין, השלט - "סגור".
הנה קרב שחור צעדיו  של האופל.

נשימות סרוגות העולות וצונחות
קוצבות שניות חיים אחרונות.
עוד שבריר ויניף המלאך קלשונו
ויקצור עלומים לאלומות.

באבחת הגוף האוזל,
בשקופית חייו האחרונה
מתאמץ ומעלה זכרון צלוק,
על האחת שהיתה.

על האחת שהיתה לו
ועל שניה שלא תהיה.
על אלו שלא זכה בהן
ועל אלו שכן.

ורק על עצמו לא הרהר לרגע