עומד על צוק.
מסתכל לכל הכיוונים.
מאחורה נמצא האוטו שלי.
היחיד שהבין אותי ועזר לי כל הזמן הזה.
כל פעם שהייתי עצבני.
כל פעם שנמאס לי כבר מהצביעות המגעילה הזו,
פשוט נכנס לתוך האוטו ונוסע. אליו- אני מאוד אתגעגע.
מקדימה יש שמיים.
הכוכבים נוצצים. אותם אף פעם לא אהבתי, הם סתם מדכאים אותי כל
פעם מחדש. צועקים לי: תסתכל איזה עולם גדול יש בחוץ!! אבל אתה
תקוע פה בפנים!!
בבית הזה!
במשפחה הזו!
בחיים המסריחים האלו!
בא לי לקפוץ גבוה ולתלוש אותם
אחד
אחד.
למטה העתיד.
העתיד הטוב והמאושר. הסוף לכל הצרות, וכל מה שצריך לעשות זה
פשוט ליפול. ל צ נ ו ח ל מ ט ה א ל ה א ו ש ר . . .
קופץ. נופל.
טס. צונח.
אין התחלה. אין סוף. אין אמצע. אין חיים. אין עולם.
אין צביעות. אין משפחה. אין כוכבים. אין.
יש אוויר
ויש תחושת עייפות קלה אבל מענגת
ויש אותי.
|
