זה היה בסוף שנה שעברה, מסיבת סיום כיתה ח', בברכה כמו בכל
שנה.
כולם עם בגדי ים, וגם אני רציתי כל כך רציתי אבל פחדתי,
התבישתי.
אני מתביישת בעצמי, מתביישת בגוף שלי.
"אם רק היה לי גוף כמו של ענת..." חשבתי לעצמי- הכל היה אחרת!
וכמו בכל שנה שוב מצאתי את עצמי יושבת בצד הברכה על כיסא
מסתכלת על כולם נהנים ומקנאה.
ושוב הבטחתי לעצמי שבשנה הבאה זה יהיה אחרת...
תחילת החופש הגדול, אני נוסעת לתל-אביב עם חברות להנות, לחגוג
את תחילתו של החופש.
אם הייתם שואלים אותי לפני בחיים לא הייתי מעלה בדעתי שכל כך
הרבה יכול להשתנות ביום אחד.
זה היה בשעת צהריים, אני וחברותיי באחת החנויות בשינקין קונות
בגדים.
ואז פתאום ניגשים אליי אנשים...
האנשים האלה שתמיד מדברים עליהם אבל אף פעם לא רואים אותם,
האנשים האלה שעומדים מאחורי כל מה שכל כך משפיע עלינו אבל אף
אחד לא באמת מכיר אותם,
אותם אנשים שהורסים יום יום לאלפי בנות תמימות כמו שגם אני
הייתי פעם את החיים.
אז כן...הם הגיעו גם אליי, הם ראו אותי, הסתכלו מהצד ובחנו
אותי מכל כיוון אפשרי.
ואז הם ניגשו, דיברו, מדדו, צילמו וסיכמו בשלוש מילים: "את
צריכה דיאטה!!"
באותו רגע העולם שלי התמוטט. תמיד התביישתי בעצמי, אבל הגודל
של הבושה שחשתי באותו רגע לא חשתי בחיים!
חשתי הילדה הכי שמנה בעולם, והם שהבטיחו לי כל כך הרבה תמורת
רק דיאטה השיגו, בהחלט השיגו את המטרה שלהם.
זהו, כאן תמה ונשלמה מערכת היחסים שלי עם האוכל להרבה מאוד
זמן.
כל אותו היום כמו גם הרבה ימים אחרי כן זה כל מה שהעסיק
אותי....
סוף היום הגיע ורגע לפני שחזרתי הביתה אלוהים שלח לי מלאך,
מלאך שהיה אמור להציל אותי אבל הפך את המצב לגרוע הרבה יותר
ממה
שהיה.
והמלאך הזה כמו אותם אנשים ניגש אליי והבטיח לי כל כך הרבה
ולא ביקש כלום בתמורה.
הוא כל כך שימח אותי שזה רק החריף את הדיאטה והרצון להדמות
לאותם אנשים שאנחנו רואים מידי יום בטלויזיה, בעיתונים שכל כך
משפיעים עלינו, גם אם אנחנו לא שמים לב...
זהו...חזרתי הבייתה
ומאותו יום התחיל הסיוט שלי, הסיוט הזה שרודף אותי עד היום.
כל ההבטחות והחלומות והציפייה שהכל כבר יתגשם! להיות כבר
מאושרת, הכי מאושרת בעולם!!
והרעב...הרעב התמידי הזה שלא עזב אותי אבל עוד קצת עוד ממש קצת
ואני נוגעת בחלום.
חייבת להצליח, להחזיק מעמד עוד טיפה ואני אהיה הכי מאושרת
בעולם!
ואותם חלומות התחילו להתגשם
וכבר היה לי כמעט הכל ונגעתי בחלום ועניתי על כל הציפיות שלהם,
אפילו 90 60 90 הייתי ואולי גם הרבה פחות... והאושר? הוא
הגיע. בסופו של דבר הוא הגיע. הוא היה שם, רגעים אחדים אפילו
הייתי הכי מאושרת בעולם.
אבל אז הרעב גבר על האושר ודיכא אותו.
ועכשיו? עכשיו הכל היה מזוייף
כל חיוך היה שקר... כל צחוק היה מאולץ... האושר שלי ברח לי
מבין הידיים ובכלל לא שמתי לב.
אבל אני בשלי עוד קצת ואני אהיה שוב מאושרת עוד יותר מאושרת
ממה שהייתי, הכי מאושרת בעולם!! חייבת להמשיך !
ודקות לשעות ושעות לימים וימים לשבועות לחודשים של ציפייה
לאושר שלי שחמק לי מבין האצבעות והחלומות שלי... כן גם הם חמקו
לי
תחילת השנה כיתה ט'1.9.01 ואני? בבית חולים מאושפזת.
המחלה: אנורקסיה
הסיבה: דיאטת כאסח
הרופאים: "עוד אחת שחשבה שהיא שמנה..."
והסיוט שלי ממשיך ומתעצם...הוא רודף אותי אוחז בי בשתי ידיים
ולא מרפה.
התקופה הקשה בחיי והיא עוד רחוקה מסוף...
ושבועות וחודשים ואני משתחררת מבית חולים אבל עדיין נאבקת
נאבקת ונאבקת במחלה האכזרית הזאת בסיוט הנוראי הזה שיגמר
כבר...
שנה! שנה שלמה של סיוט, של מאבקים של בור שחור בו הדרך לאור,
ליציאה קשה ומפרכת
אבל היום שנה אחרי אני יודעת...גם אפשרית!!
סוף שנה כיתה ט', אני בברכה ויודעת שאני שנה הבאה לא רוצה יותר
אחרת...אני את השנה האחרת שלי כבר עברתי... |
