יום שבת, יש קצת שמש בחוץ, אבל אני במיטה. כמעט כל היום במיטה.
שוכב, מעשן, ושומע רשת ב'. אתמול רציתי לכתוב משהו, אז ביקשתי
ממנה כמה דפים, היא הביאה לי מחברת. כתבתי קצת, על היום על
הלילה, אני כבר לא זוכר על מה. באתי מתל אביב, באתי הנה לנוח
קצת. אבל הם, הם כבר גדולים מדי בשביל לשחק 'ציפור עף', כל אחד
בעיניינים שלו, עסוקים מה לעשות. אחד במגרש, אחת במחשב כל היום
ועוד אחת עם החבר שלה כל היום. איזה יופי, למה באתי לכאן? לנוח
אני יודע. בנאדם זקן צריך לנוח. פתאום היא באה, פתחה את הדלת
ונכנסה. בהתחלה לא שמעתי כל כך טוב, לא הייתי בטוח שמישהו בא.
מה לעשות... זקן זה זקן. אז היא באה עם השקית במבה שלה (את לא
יכולה לעזוב את זה לרגע? כולה במבה, זה לא יברח. לא, היא לא
יכולה, היא מחוברת לזה כמו אינפוזיה. מה לעשות... יש כאלה
שנולדים עם כפית של כסף בפה, ויש כאלה שנולדים עם שקית במבה
ביד...) ילדה חמודה עם שקית במבה וג'ינס כחולים כאלה, יפים,
וחולצה בצבע תכלת ועיניים תכלת ורק במבה צהובה... אז היא שאלה

"אני מפריעה לך?"
אמרתי "לא. אני שומע רדיו"
שאלתי אותה אם אמא שלה באה, היא אמרה שעוד לא. אז אמרתי לה
'כשהיא תבוא תקראי לי' היא אמרה אוקיי וירדה בחזרה. אני, בקושי
הבנתי מה היא אמרה, המשכתי לעשן ולשמוע רדיו... בפול ווליום.
זקן זה זקן, לא?