בס"ד

א'.

בהשקיפי
לבדי
על המדבר שלי ליד ביתי
כולי ותוגת פרידה ממך
עוד מיום היוולדי
בנשוא את עיניי
מדברה
קראתי אלייך
בשיא עוצמת קולי
שנהיה צרוד מתוגתי:
"נשמה! אייך?!
השיביני בבקשה!"
המדבר הקשיבני
והשיבני בשמך.

ב'.

ופעם תשיביני בעצמך,
ולא תפקדני פרידה,-
עוד ניזכר בה
כזכרונות גלות עמנו,
בהשקיפנו
שנינו אנו
על המדבר שלנו,
בקרוא שניינו זה לזה
הלוך מדברה
ובשמוע את חזור קולנו
ממדבר,  
בקרוא שניינו
פה אחד
לאלוהינו:
"תודה!"
ובשמוע תשובתו:
"אכן נבנה טוב!"

ג'.

אמן. -
כן יהי רצון.


עקיבא בקשיאל.
ניסן תשס"ב (03/2002).
כוכב השחר.