אני עדיין יכול להרגיש את שפתייך עלי,
והשפתיים שלי עדיין בוערות, מאש יופיך,
ליבי עדיין רוקד לקצב נשימתך.
אבל עכשיו אני פה לבד קשור לכיסא שלוקח אותי מכאן.
לעולם תיהיי חרוטה בזיכרוני.
ביקשת לנשק את שפתיי החרוכות - להרוג את השיממון.
אבל אני יודע שללא מגע האהבה, שפתיי לעולם ישארו יבשות.
ועכשיו שאנחנו שנינו רחוקים מרחק ימים,
מבעבע בי רעל נשיקתך, מעלה בי שאלות.
מסתכל על ידי שאותה רק אתמול החזקת,
עליה סימני אהבה - סימני שקר.
סימנים אדומים שממענים להעלם.
לעד תהיי המלאך שעלי שומר מפני כאב וסבל.
לעד תשכבי במדבר גופי, מעלייך הילת התמימות מרחפת,
ואת בשבילי נווה מדבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.