זה סיפור חסר פואנטה, חסר תועלת וחסר דימיון.
זה סיפור יותר מציאותי מאשר חכם או מתוחכם.
זה סיפור על סיפור.

אני לא יודע למה התחלתי לכתוב אותו אבל כל זמן שהמשכתי לכתוב,
הוא אומנם הסתבך והתערפל; אבל הוא המשיך. וזה הספיק לי בשביל
להמשיך לכתוב אותו.
הכל מ-לא כלום אמר פעם איש. איכשהו הוא הגיע לזה, כנראה אחרי
מחשבה, אולי לו זה היה ברור כשהוא חשב על זה, אבל כשכתבתי את
אותו סיפור הוא התחיל מכלום
לא בגלל שרציתי ככה, אלא בגלל שלא היה לי מאיפה להתחיל..

בתחילה לא היו דמויות בסיפור, גם בסופו לא היו דמויות, וגם
במעט זמן שבינהם לא הייתה אפילו דמות אחת.
היו אנשים, היו כלבים וחתולים והיה את כל מה שאי-פעם תראה או
שכבר ראית את כל מה שדימיינת ושלא דמיינת, גם ההורים שלך היו
שם, מעט לפנייך.
וגם הם לא היו דמויות אלא סתם אנשים שמרכיבים את הסיפור אבל לא
הופכים אותו למורכב.

כשהתחלתי לכתוב אותו ידעתי שהוא יסתיים. גם כל האנשים שבו ידעו
שהוא יסתיים, הם גם ידעו מה יקרה כשהוא יסתיים, הם לא ידעו איך
הוא יסתיים
אבל הם ללא ספק ידעו שהוא יסתיים, כמו כל סיפור אחר.

אני לא בטוח למה כתבתי את הסיפור, אני לא חשבתי עליו לפני
שכתבתי אותו, וגם לא חשבתי עליו בעת שכתבתי אותו אבל ידעתי
שאני כותב אותו כי יש לי סיבה.
והייתה לי, ומאותה סיבה טובה בדיוק אני כותב גם את הסיפור על
הסיפור..
וזה לא כדי שמישהו יקרא אותו, וזה לא כדי שמישהו יהנה ממנו,
הסיבה הרבה הרבה יותר פשוטה, היה לי משעמם.
ולא כי לא היה לי מה לעשות אלא כי יכולתי לעשות כל מה שאני
רוצה.

אין דרך לסכם את הסיפור, הוא היה ונגמר, התחיל והסתיים.
התחיל בכלום, והסתיים בדיוק באותה צורה.

זה סיפור חסר פואנטה, חסר תועלת וחסר דימיון.
זה סיפור יותר מציאותי מאשר חכם או מתוחכם.
זה סיפור על סיפור.



שלכם, אלוהים.