מישה אמר למוקי שרועי סיפר לו שהוא מתכנן מבצע חדש, אז מוקי
נלחצה ובאה לבכות לי.
היא בכלל לא מתמודדת עם לחצים טוב, ואחוזי המלחים הגבוהים
בחולצות שלי יעידו על כך.
ישבנו שתינו אצלה בחדר (אורית לא הייתה שם, היא בטח שוב נתקעה
באיזה חור בתקרה ומפחדת לרדת) והיא בכתה לי שרועי לא משתף אותה
ושהוא יעשה עוד איזו שטות ואז היא לא תראה אותו יותר.
כולם חשבו שמוקי היא השפעה רעה, עליי, על רועי ואפילו על אורית
(שהיא מקרה ממש אבוד) אבל בגלל שהיא נורא רגישה לא רצו להגיד
לה.
כשהיא סיימה לבכות היא הלכה לקנח את האף, וכשחזרה הבטחתי לה
לדבר עם מישה שידבר עם רועי.
בערב מישה ישב מול הטלוויזיה במועדון וראה כלבוטק (הוא תמיד
אומר שיום אחד הוא יגנוב לאחד הפושעים את הרעיון וינצל גם
אנשים מסכנים, אבל לא יוכלו לעשות לו כלום כי הגונב מגנב פטור)
ממש מהופנט לשערורייה החדשה שמתרוצצת ברחבי גוש דן. נעמדתי מול
הטלוויזיה, חוסמת כל אפשרות לראות את המשך השחזור המרתק על
הפושע התחמן שמאחורי, ומישה הסתכל עליי במבט ירוק וכועס ודרש
שאני אזוז לו מהפרצוף.
התקרבתי למישה, ועם אצבע אחת מרחפת סנטימטרים ספורים מהאף שלו
הסברתי לו בדיוק מה ואיך הוא מדבר עם רועי מחר. מישה עיקם את
ראשו לצד אחד, כאילו מנסה לחפש זוויות שבהן אני בלתי נראית
ודרכן להמשיך עם רפי גינת, אבל הוא לא מצא כנראה כי אחרי רגע
הוא ישר את הראש ואמר שבסדר.
אז הלכתי.  חזרתי למוקי ואמרתי לה שזה מסודר. היא  כבר עמדה
להירדם אז הלכתי משם מהר כדי לא להפריע לה.
את אורית מצאו בפתח אוורור של מזכירות המחלקה והחזירו אותה בכח
כשהיא צועקת שבכלל רועי נתן לה את הרעיון הזה ושהיא כמעט
הצליחה לברוח, ורועי? רועי בכלל עזב את המחלקה לפני כמה שבועות
כשאמרו שהוא לא שייך אלינו ושמצאו לו מקום בחוץ עם המון עזרות
ומעט מעט תרופות.