|
כשפסעת בדרך אישה בגבר, ידעת
לכרות ממחצבותיי פעם ושוב
אבנים טובות ומלוחות,
או קונכיות הומות צער.
הלכת-
ולפניי ערימה.
הייתי משבץ אותן
בתוך צבעי הקשת שמתחת
מהשמיים שלך לרקיע שלי
עד שהפכת פסים של נהרה ל
סדקים של שקר
בקירות של זמן.
המלח באבנים מזכיר לי
תקופות קדומות.
אינך מביטה לאחור. |
|
|
יומני היקר,
היום ירדתי
למכולת ופגשתי
שם את חיים,
שאלתי אותו אם
נשאר לו בבית
מהתבשיל אורז
שסבתא שלו הכינה
שנה שעברה והוא
אמר שלא, אז
הלכתי. שלך
תמיד, אני
קרנפית התותים
עצובה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.