|
כשפסעת בדרך אישה בגבר, ידעת
לכרות ממחצבותיי פעם ושוב
אבנים טובות ומלוחות,
או קונכיות הומות צער.
הלכת-
ולפניי ערימה.
הייתי משבץ אותן
בתוך צבעי הקשת שמתחת
מהשמיים שלך לרקיע שלי
עד שהפכת פסים של נהרה ל
סדקים של שקר
בקירות של זמן.
המלח באבנים מזכיר לי
תקופות קדומות.
אינך מביטה לאחור. |
|
|
הארגנטינאי הוא
סתם מזדנב.
פתאום הופיע
אצלינו ככה,
והזדהה לפי העדה
שלו. איזו מן
עדה זו בכלל
הארגנטינאים?
חוץ מהמבטא
המצחיק שלהם, מה
אומרים עליהם?
הוא לא יכל
לקרוא לעצמו לפי
משלח יד? או
איזה מום?
איתו אני לא
יוצאת, ולא אכפת
לי מה תגידי
שירה מתרעמת
לפני הלן ספיבק
מנהלת סוכנות
הדוגמנות ספיבק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.