כשפסעת בדרך אישה בגבר, ידעת
לכרות ממחצבותיי פעם ושוב
אבנים טובות ומלוחות,
או קונכיות הומות צער.
הלכת-
ולפניי ערימה.
הייתי משבץ אותן
בתוך צבעי הקשת שמתחת
מהשמיים שלך לרקיע שלי
עד שהפכת פסים של נהרה ל
סדקים של שקר
בקירות של זמן.
המלח באבנים מזכיר לי
תקופות קדומות.
אינך מביטה לאחור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.