הן היו שתי התלמידות הטובות ביותר במחזור. הן בבית-הספר היסודי
והן בתיכון. הן סיימו בהצטיינות את הלימודים וציוני הבגרות
שלהן היו הכי גבוהים. הן יכלו להתקבל לכל מקצוע באוניברסיטה
שבחרו. מוריהן ניבאו להן שיעשו גדולות.
למרות זאת כשנפגשו לא מזמן באמצע החיים הסתבר להן ששתיהן אינן
פרופסור באוניברסיטה, או ח"כ בכנסת, אינן מנהלות חברות גדולות
ושמן אינו מופיע בעיתון כמפורסמות בתחום האמנות. מה קרה להן?
הן פשוט היו בנות טובות להוריהן. הוריהן ציפו מהן ללמוד
באוניברסיטה מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו, לא להמשיך בלימודים
גבוהים מדי, שמא יבריחו חתנים פוטנציאליים שיפחדו מ"חכמתן",
להינשא ולהקים משפחה ואז לוותר על הקריירה שלהן לטובת הקריירה
של הבעל.
הן עשו זאת. אחת מהן, יצור כנוע, עובדת עד היום במקצוע שבחרה
ומתפרנסת ממנו, מגדלת ילדים ומצפה בבית לשוב הבעל מעסקיו חובקי
העולם. השניה, כנועה פחות, החליטה באמצע החיים למרוד, עזבה את
המקצוע והפרנסה וחזרה לחבוש את ספסל הלימודים באוניברסיטה
לתואר שני ולאחריו שלישי. כמובן שזה גם הוביל לגירושין ולפירוק
משפחתה, אבל היא הייתה מוכנה לשלם את המחיר.
כשנפגשו שאלה הראשונה את השניה: זה היה כדאי? והשניה השיבה:
כמובן שכן. אחרת הייתי חיה כל חיי בהרגשה שלא מימשתי את ההבטחה
שבי, כפי שאת עושה. |