שערה הסתור צונח על עורה החיוור בפיזור,
בעיניה רושפת אותה להבה,
שפתיה אטומות כליבה השבור,
והצללים מגינים על נפשה.
פניה אינם פני בתולה,
אף כי בה איש לא נגע,
בגופה נושבת רוח זרה,
ושברי חלומותיה בוהקים באפלת נפשה.
צפית בה הולכת בין הבריות,
לגופה מעיל מרופט,
הרוחות משמשות לה אחיות,
והתם מליבה נשמט.
האם תרצה בה לצידך,
תאהב את החום הסדוק של שפתיה,
האם תניח לדמעותיה ללטף את עורך,
האם תוכל לעמוד בכאב חייה.
האם תשא את בדידותה,
שכן זרותה מוחלטת,
האם תאהב אותה ללא תנאי או סיבה,
תקבל את היותה אחרת.
שכן בליבה שוכנת אהבה,
שמעולם לא קיבלה הזדמנות,
ומשכר הוא מגע עורה,
ועיניה בשקיקה בוערות.
אם תסכים לחלוק עימה את נפשה הדואבת,
לחלוק איתה את גורלה,
לעטוף אותה באהבה סוערת,
תגלה כי אתה ראוי לה.
אך גלה לה את פניך,
אל תסתתר בזרם נפשות,
הראה לה כי לבם אינו ליבך,
כי עד אז היא תשקע בין הרוחות.