ביצ'ית, זה פחות או יותר (קצת יותר) התיאור שמתאים לי עכשיו,
בעברית פשוטה, כלבה, שאכפת לה בדיוק מהמקום בו מונח זנבה ולא
דבר מעבר לכך. זה קורה עם אדם מסוים, בכל מקום או זמן , ו זה
חוזר על עצמו בלי יכולת פיזית להיפסק, כי הראש אומר שדיי, אבל
הגוף הוא בעל הרגליים. אפשר להגיד שונאת, אבל המילה הזאת הפכה
לכזאת שיגרה, שאולי כבר הפכתי להיות חלק ממה שאני שונאת. אותו
בן אדם רע ולא מתחשב, חסר אופי רגשות או מצפון. הפכתי להיות מה
שאמא שלי תמיד אמרה שאהיה- שטן. ואם אני השטן, אז יש לי תפקיד
חשוב למלא, הדבר הראשון בתור שטן, הוא להיפרד מכל שמץ קטן של
מצפון שנמצא בי. מייד כשזה ייגמר, ניפרד גם מהאנושות כולה,
בעלי החיים, הדשא והים, הפעם שום תיבה חולנית לא תחזיר אותם
בחיים, זה הכי קל להרוג את כולם, כי אז הכל שקט, אבל למה שטנים
לא הורגים את עצמם? הרי בסופו של דבר, שטן, גם הוא בן אדם.