לפעמים הכאב נהיה כל כך גדול
כל כך כבד, כל כך מעבר לכתפיים שלי
שאני באמת רוצה לקחת חופש מהעולם
מהאנשים ובכלל

ללכת למקום אחר שכולו אהבה
כולו מוסיקה שירה ואנשים טובים
ארץ חדשה וטובה

שהיצירה נושמת את כל הקוסמוס
פחי האשפה ריקים מזבל והמחזור חי
ילדים צוחקים שם ודנדון צחוקם ממלא את האוויר
אביב שם, אורית שם מפוכחת מתמיד
אמא שלי נטולת קמטי צער וצוחקת
ואבא שלי חי שם
כל כך חי

אני יודעת שם לפרוט על גיטרה במקצוענות
ודנה ואני עושות דואט על במה
ומחיאות כף של אהבה
עוטפות אותנו

כל הרגשות השליליים  - אינם בגדר האפשר
והאהבה שם גדולה וחיה בכל רגע ומקום
אוף חיים , אוף עבודה , אוף אבא

"נגמר החלום חוזרים למציאות"..

חייבים אביב ?!  
חייבים ?


דצמבר 99