להוציא את מה שבפנים החוצה. להוציא. לפתוח את הקשר, את המעצור,
לנשום לרווחה...
פעם היה כל כך פשוט. היום, הראש כל כך מלא שהמילים אינן מכילות
והלב מתפוצץ. פעם היה פשוט, פעם היה ריק.
איך אני נמכרת, מתמכרת ועדיין אין פחד, פאניקה, רק לפעמים,
קצת. וזה יכול להיות מושלם. מושלם. רק תאהב אותי. שאני אראה.
שאני אדע. שאני ארגיש. שיהיה לך אכפת. שאהיה שייכת לך לחלוטין
ואתה תהיה שלי. באמת ובחופשיות, מתוך צורך. מתוך רצון. להיבלע
בתוכך אך לא ללכת לאיבוד עם עצמי. לפתח את עצמי, ללמד את עצמי.
לעשות ולחיות. לחיות. לדבר ולבטא בפניך.
לא יודעת, יתכן והניסיון נועד מראש לכישלון. יש דברים חזקים
מרצון, מנסיון. יתכן שלא תוכל להתאהב בי ולו רק בגלל העיתוי,
לא בגללי, לא ממש בגללך, אלא בגלל שיש חוקים מסוימים... יש גם
מחשבה. בתור ידידה שלך, ידידה טובה באמת, יכולתי להיות
ייחודית. בתור חברה שלך, איני יכולה להימנע מהמחשבה שאני כנראה
עוד אחת, עוד אחת ברשימה הארוכה שלך... אני לא רוצה להיות עוד
אחת. מגיע לי יותר מזה. אני יודעת.
אז אני פה, במשרד, עושה תורנות שישי. הכל רגוע, הכל שליו ואני
לא נשארת בתל אביב בסוף שבוע. המחשבות תמיד נמצאות. הרבה גם
מעבר ואני בוחרת לא להגיד בפניך. רוצה לחשוב על כל זה
בדיעבד... אך בסך הכל טוב, כי אני אוהבת, כי יש לי חיים טובים,
כי הגשמתי פנטזיה, כי קרה דבר שבחיים לא חשבתי שיקרה. כי טוב
ובגלל שטוב אני שואפת ליותר טוב...כל פעם מחדש...