אתה חי עם קמצוץ של תקווה
שעוד יגיע הטעם שלו חיכית
כשבאופק עוד נמצאת האהבה
שאת אהובתך הרחיקה
אבל ככל שאתה מתקרב היא מתרחקת  
לאט לאט , את הכל מוחקת
גשם של ייאוש מציף את כל שדותייך
ושמש לא מאירה על זיו פניך
משמעות כבר איבדה משמעותה
ונשארת עכשיו רק אתה

ממשיך לפסוע אל האופק
מרגיש חזק את הדופק
שם יד על הלב ושומע אותה צורחת
כאילו נמצאת קרוב
רואה אותה, את עיניה פוקחת
מגלה שאין איש לאהוב

חיי אשליות מתנפצים בלי הכר
והפחד משתלט על חייך
ניסית למצוא אותה, אך הזמן מאחר
היא נשארה מאחורייך
ומתי כבר תבין שרוחות לא מדברות
וזכרונות אפשר רק לקבור
תקטוף לה פרחים , ותן קצת לאחרות
תשאיר את הכל מאחור