הלו, אדון רב-חובל
עוגן תן לי,
גם מקל
ואשוט לי אל הכוכבים
לאט ובבטחה.

תנשמת לבנה
תציץ מעבר לכתפי
וכך כל מרד אסכל,
על סיפונה של ספינתי.

ביד רמה ובזרוע מדולדלת,
אכה בגונג,
לעת הערב
ואזמן סעודת ספנים
מרמלדה ודגים.

ולעת הסתלקות החמה
לעולם שכולו טוב,
אזעיף פנים אל מול
ירח אלים,
ואיילל ברוח הערביים.

דנדון הפגיון
על ירכי הנאווה שבצוותי,
יעיר אותי עם שחר
ויפתיע אותי,
על דרגשי.

ולאחר שכוך הסער,
ארמוז לו בידי
ואוותר לבד
מתנשם ומוכתם,
כביום היוולדי.

אז אתעטף בגלימת האזוב,
אשטוף ידיי
במי המלח הזוהרים
אנער את מגפיי
מעור לווייתנים.

אל יום חדש
במסע הזה
אעלה כוונוס מצדפה,
בנתיב פתלתול אשוט
אל המלחמה.