התיישבתי.
התרגשתי מאוד. גם פחד בין היתר.
הוא נכנס.
-"תפתחי"
פתחתי.
הוא שם יד בפנים.
-"אל תדאגי, זה לא יכאב"
-"בכלל?"
-"אולי קצת בהתחלה אבל זה מיד יעבור"


נרגעתי.
הוא נכנס. זה היה כאב בלתי נסבל. צרחתי.
-"תרגעי, זהו, הכאב עבר, עכשיו הכל יהיה בסדר"
-"בטוח?"
-"כן"

נרגעתי ועצמתי את העיניים שלי.
הרגשתי מין לחץ.
משהוא דוחף מבפנים.
זה לא כאב.

-"זהו, כמעט נגמר"


-"נשאר לי רק לתפור אותך"
הוא תפר.

-"זהו"
קמתי.



"ותגידי לאורטונדט הזה שהחזרתי הכל למקום, אני לא יכול לעשות
את העבודה שלו, אני כירורג, לא אורטודנט", מסתכל לעבר האחות,
"בחיים גם לא הייתי רוצה להיות אורטודנט, זה כל כך משעמם".