שוב אני עומד פה, עומד ולא יכול לזוז, למה?, ככה, כי אני לא
מצליח, אני לא מצליח לשבור את מה שמחזיק אותי, אבל כלום לא
מחזיק אותי, אז למה בכל זאת אני לא מצליח להתקדם?
כי אין מה שידחוף אותי קדימה, אין מה שיגרום לי להתחיל ללכת,
האהבה שלי אכזבה אותי בגדול, זאת שחשבתי שתהיה האהבה שלי,
התבררה שהיא לא, היחסים עם אנשים שחשבתי שישתפרו, לא השתפרו
בכלל ואפילו נהיו יותר גרועים.  "אז למה אתה צריך את זה בכלל?"
היא שאלה אותי, "אם טוב לך ככה?",  למה?, כי למרות שטוב לי,
כשאין בסיס, זה לא יחזיק.  גם למלך נורא טוב למלוך על כל העם,
אבל אם אין לו על מי למלוך, מה ייתן לו זה שהוא מלך?
זה באמת נחמד שיש לי חברה, אבל אם אין ביננו אהבה אז גם היחסים
יתפרקו לאט לאט.
"האמת, שגם אני מכירה מישהו שעכשיו סובל בגלל חברה שלו", היא
אמרה לי "מי בכלל צריך אהבה?"
"מתוקה..."  אמרתי לה,  "בוודאי שצריך, בלי אהבה, אין לנו
תקווה לכלום, כל אחד צריך אהבה כדי להמשיך. הוא צריך לדעת שיש
לו למה לחכות ולצפות כל פעם מחדש, הוא צריך להרגיש את זה בצורה
שהוא לא יוכל לתאר גם בספר, ואני אומר לך מנסיון..."
"צריך, זה נכון" היא ענתה "אבל לא תמיד זה טוב."
"לא...  לא תמיד זה טוב... "  אמרתי לה "לא תמיד זה טוב...  "