זה סיפור על חבורה, קבוצה קטנה של אנשים שהם לא צעירים מדי ולא
זקנים מדי, לא יפים מאוד, אבל גם לא מכוערים, לא טיפשים ולא
חכמים, סתם אנשים רגילים בערך...
הקבוצה הקטנה הזו כבר קיימת מזמן, ולא ברור מי היה או היו
המייסדים המקוריים, ואם הוא (או היא או הם) בכלל עדיין חלק
בקבוצה, מה שכן ברור הוא שהקבוצה הזו התחילה מאוד בקטן, בן אדם
אחד או שנים, זה הכל, ולאט לאט, בזמן שהשנים חולפות להן,
הקבוצה הלכה וגדלה.
לכל חבר באירגון הקטן הזה היו שורה של תפקידים מוגדרים מראש
ומטלות שהיו ספציפיות לאותו אדם, למרות שלעיתים די קרובות היה
ניתן לראות את אחד החברים מנסה לבצע את תפקידיו של האחר, בדר"כ
ללא רשות.
היו להם שמות פרטיים, אבל בתוך הקבוצה, הם קראו אחד לשני במאין
ספק שמות חיבה, ספק שמות קוד:
היה את "הוא" שהיה המנהיג של הקבוצה, בחור חריף וחזק, אבל טיפה
תמים, וזו הסיבה שלעיתים קרובות מידי טיפוסים אחרים משכו
בחוטים, כמו "האפל" לדוגמה, שהיה פשוט התגלמות הרוע בקבוצה
(לפחות בעיני שאר המשתתפים), הם היו מעיפים אותו, אבל הוא היה
מאוד חיוני והם ידעו זאת, וכך גם הוא.
עוד היו בקבוצה "השקט" (או כמו שהם קראו לו כשהם חשבו שהוא לא
שומע "העצוב") שהיה כנראה החכם והמבריק ביותר בהם, אבל היה ללא
כישרים חברתיים וכמעט תמיד מדוכא ובוהה בקיר.
היתה "היא", הבחורה היחידה בכוח, שהיתה לעיתים רבות משפיעה
מאופייה על השאר, ולעיתים מסיחה אותם מהדברים החשובים.
היה "הילד" שלמרבה הפלא היה המבוגר מכולם אבל (בכדי להסתיר את
זה) התנהג בילדותיות יתרה.
"המשוגע" שלא ממש היה ברור למה הוא שם.
והיו עוד כמה, בעלי תפקידים לא מוגדרים ממש, וללא שמות קוד
עדיין, שחלקם הגדול היו בגדר מתלמדים ואולי חברים לעתיד.
היתה להם, לקבוצה הזו, משימה לא ממש מוגדרת, אבל מאוד קשה
לביצוע, הם לא היו היחידים שניסו לבצע זאת, היו עוד המון
קבוצות ויחידים שניסו גם הם, חלקם הצליחו וחלקם לא, וחלקם
עדיין מנסים.
הקבוצה הזו התחילה להאמין שהמשימה בלתי ניתנת לביצוע, שהם
הגיעו למבוי סתום, ושהם נכשלו, ולכן יש לפרק את הקבוצה לאלתר
(רעיון שזרעו בקרבם בעיקר המשוגע והעצוב).
היה לקבוצה הזו שם.
השם של הקבוצה הוא:
אני |
