"זה לא אתה, זו אני", המשפט ששמע ממנה בלילה הקודם לא יצא
מראשו, כשלפתע מצא את עצמו מתפתל מכאבי גב על השטיח לאחר נסיון
להרים את התמונה עם העננים ( שנהיו קצת בהירים ואווריריים יותר
לנוכח הגבר המגודל ששכב לידם חסר אונים עם גב תפוס ) .
גם כששכב על השטיח כמשותק, עדיין לא הצליח להוציא את המשפט,
שחשב שנאמר רק בסרטי אהבה-שנאה קיטשיים, מהראש, והנה גם דמותה
הופיעה בעיני מוחו.

היא לא הייתה יפה במיוחד, גבוהה, רזה או אפילו מושכת, אפשר
אפילו להגיד שהיא הייתה מכוערת, אבל הוא רצה אותה ורצה שהיא
תרצה אותו או לפחות תסביר לו למה כולם קוראים לה שרמוטה כשהשם
האמיתי שלה הוא בכלל יעל.

הוא שמע אותו מגרגר, ולמרות שלא ראה אותו, ידע מה החתול עם שם
הכלב עומד לעשות, אך במצבו לא היה מסוגל מורדי להגן על עצמו.
ואז זה קרה : רקסי קפץ על בטנו של מורדי ונעץ את ציפורניו
בגופיה, הלא כל-כך לבנה ונקיה של מורדי שנצמדה לכרסו ששכבה ללא
ניע, ועדר בה עד שהצליח להוציאה ממכנסי הפיג'מה.


רקסי התקרב אל הפופיק של מורדי והתחיל ללקק אותו כאילו היה
ממתק חתולי, בעוד מורדי מתחיל לצחוק ומנסה לשווא לזוז ולהפיל
מבטנו את החיה המטורפת שמדגדגת אותו בלי לדעת כמה זה מעצבן
כשמדגדגים אותך ואתה לא יכול לדגדג בחזרה.

מישהו דפק בדלת, ומורדי, שכבר היה קרוב למצב של בכי מרוב צחוק
צעק בקול קטוע "מ י   ש ם   ?
קול בס גברי וחזק ענה : זו אני, יעל.
- את .. חייבת.. לעזור.. לי, הוא מדג..דג..דג אותי.., .
- אני לא יכולה יותר, אתה משוגע ואני לא רוצה שתתקשר אליי יותר
אף פעם. אתה שומע, טיפש?
- אני .. שומע.. אבל את.. חייבת.. לעזור לי, יעלי.
- שמור על עצמך, טמבל, שלום ולא להתראות.
- י..ע..ל..י, י..ע..לי.

הוא דמיין את התחת העגול והגדול שלה יורד במדרגות ושם לב לפתע
שרקסי נרדם.
הוא לחש לעצמו את שמה מספר פעמים, הוסיף "השרמוטה", חייך חיוך
גדול כמו שרק הוא ידע לחייך,  ונרדם כמו תינוק.