אני צוללת....
צוללת עכשיו אל מחוזות רחוקים.
נעה עם המים, שומעת רק את עומק האדמה, את חכמתם העתיקה של
האלים...
זה לא ברור לי עכשיו.. הוי...ריחות של פעם מראות של אז.
ליבי שוקע, שוקע עמכם.
רק כך אשתחרר מאהבתכם.
אני מוגנת עכשיו בתוך בועה של ילדות
בתוך רחם אימי..., מתחילה שם לצוף
אין יפה ממני אין רכה ממני...
איך הלכתם אז...
דחפתם אותי אל ידי החושך.
וכך תמיד וכך מאז...ולא, לא מצפה לשובכם לא עכשיו.
אני טובעת...
טובעת!, ואתם רק שותקים
דמי שחור...שותקת נחנקת.
על קירות לבנים סימני ציפורניים.
אין דוחה ממני...אין רקובה ממני.
איך אמרתם אז...
דחפתם אותי למות.
פני המלאכים התעוותו אל מול הפסיפס הבהיר
עיניו צחקו על קצב הדימום המהיר
דמעות מלוחות הפשירו את כעסיי החנוקים
ניחנתם באומץ היצירה
עד מתי?
נכשלתם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.