במקום  בו  השתיקות  הן  ארוכות  יותר, אתה  זוכר?  שם  הרגשות
מתחדדים.  איפה  שהכי  כואב, כואב...
מה  שאני  חושבת  ולא  חושבת, הראש  מתפוצץ  ממחשבות.  איפה
שהיצירה  לא  נגמרת  היא  מתחברת  עם  קו  הים, והשתיקה, ארוכה
גם  שם.  הרגש  צף  על  פני  המים  ומדוזה  מפרישה  לה
בחדווה  ריר  שמתערבב  עם  קצף  הים.
טיילתי  שם
המילים  היו  רחוקות.  נגיעות  מהולות  בריח  ים  ובזוהר
האופק  הנחבא  אל  השקיעה.  צבעים...  המון  צבעים.  צבעים
גדולים, צבעים  קטנים  עם  צליל  של  תות  שדה  בריח  ווניל.
אני  אל  תוך  הכחול  כחול  הזה  (ממתי  למילים  יש  צבע?)
אני  רוצה  רק  לבכות.  לבכות  למחות  למות..............

אמא, למה  שחור  לי  בעיניים?  למה  קר  לי  פתאום?

במה  חדשה  זה  ירדוף  אותכם!
לא  מאשרים  לי  יצירות....

יווווו  כמה  מילים, כמה  סיפורים  הצילו  אני  טובעת...
איזה  צליל  יפה  יש  לחנק, הצבע  מתאים  לי  לעיניים.  הסיפור
הזה  קורע  אותי  היצירה  שלא  קיבלה  אף  תגובה  חונקת
אותי.
לבכות  למחות  למות
הים  כל  כך  רטוב, בוא  ותן  קפיצה  אולי  גם  אתה  תטבע.
חיחיחי  יצא  לי  חרוז  קר  לי  אמא.

א י פ ה  א נ י ? ? ?

חיחיחי  אני  לא  פה
קוקו