New Stage - Go To Main Page

מורן רווה
/
העיניים של בטי

אי אפשר היה לעצור את הטירוף.
כל יום באותה השעה, הייתה לובשת שמלה כחולה.
כחול היה  בעיניה סימן לחופש. השמים, הים, העיניים של בטי.
העיניים של בטי. לראות אותן רק עוד פעם אחת, אמרה לעצמה, לגעת
בפנים הרכות, ללטף. לתת נשיקה לעין השמאלית, לעין הימנית.
העיניים של בטי.
כל יום באותה שעה הייתה לובשת את השמלה הכחולה, זורקת כל מיני
דברים לתוך התיק והולכת.
לאורך כל הנסיעה הייתה מזמרת להנאתה שירים עם הרדיו, מאושרת
לקראת הפגישה.
בקוצר רוח הייתה רצה לאזור, לגוש, לחלקה, לקבר של בטי.
ובדמיונה אותו חלום מוכר. היא תרוץ לשם ועל המצבה תשב בטי, עם
סיגריה בפה תסתכל על השעון ותגיד לה : " איפה היית, התגעגעתי
".
והיא הייתה צוחקת, מחבקת אותה, נותנת לה נשיקה, אחת בעין
השמאלית, שניה בעין הימנית. העיניים של בטי.
ושתיהן היו הולכות יחד. יד ביד. לאן שרק בטי תגיד. מה שבטי
תרצה.
היא הגיעה. שוב מאוכזבת. בטי לא מחכה. הלוואי והייתה יכולה
להיכנס אליה, להיות איתה במקום שלה. לא לחזור הביתה לעולם.
ממילא נבלעו חייה באדמה ביום הלוויה.
אולי היום היא תישן שם. בטי אוהבת את הלילה. בטח מסתובבת ולא
ישנה.
היא פתחה את התיק, הוציאה סיגריה לעצמה ואחת הניחה על המצבה.
אחר כך הוציאה את  הספר והחלה לקרוא, כשדמעות כבדות נושרות
ומספרות את כאבה :
" אל-תפגעי-בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל-אשר תלכי אלך ובאשר
תליני אלין עמך עמי ואלוהיך אלוהיי. באשר תמותי אמות ושם אקבר
כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך ".
כל יום, באותה שעה, עם אותה שמחה, עם אותה שמלה, עם אותה
תקווה. כבר חמש שנים.
אי אפשר היה לעצור את הטירוף.
הרוח היכתה בעצים ובשיחים. האזור ריק מאדם. השעה כבר מאוחרת.
נקבעה החלטה. היום היא תישן שם. לצד בטי יש חלקה פתוחה, ודאי
מצפה למישהו. בבוקר יביאו אותו למנוחות.
הלוואי עליה.
היא תישן בחלקה הזו הלילה. כך הרוח לא תכה בה. היא תהיה מכוסה
מכל כיוון בתוך הבור, המצפה לדייר החדש. הכי קרוב שאפשר.
אולי עוד מעט תצא בטי עם שתי כוסות קפה ותלחש בקול מחויך:"
התגעגעתי".
העייפות השתלטה עליה והיא נרדמה. מחכה לבטי בחלקה של "הדייר
החדש". בבוקר, כשיגיעו המבכים את מותו- תתעורר ותלך לדרכה. היא
הרי לא רוצה להפריע למנוחת המת.
בלילה, רעמים וברקים מלאו את השמיים, רוחות סחפו חולות, ענפים
התעופפו.
היא כוסתה כולה ולא חשה דבר.
דבר לא הטריד את שנתה.
גם לא ה'קדיש' שנאמר בבוקר שלמחרת על הדייר החדש.
היא פקחה את עיניה לשמע קול מחויך שאמר :
"התגעגעתי ".
העין השמאלית. העין הימנית. העיניים של בטי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 6/7/99 22:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מורן רווה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה