אנחנו יוצאים כבר כמה חודשים עכשיו, ונורא כיף לנו. אנחנו
הולכים לסרטים והיא לא צריכה לשלם. אנחנו הולכים לדיסקוטקים
והיא לא צריכה לשלם. אנחנו הולכים לטיולים של החברה להגנת הטבע
והיא, גם שם, לא צריכה לשלם. וככה זה פחות או יותר בכל מקום.
חוץ מבמשחקי וידאו ששם לא איכפת להם באיזה גודל היא ואם היא
פיה או לא, היא חייבת להכניס כסף לחריץ של המכונה. הם אומרים
שבלי זה המכונה לא תפעל כמה שאנחנו לא רוצים שזה יהיה בחינם.
אני אמרתי להם שהיא פיה ושאם היא רוצה אז היא תשחק בחינם, והיא
הוכיחה להם שאפשר פשוט לשים קצת אבק פיות ושהמכונה תפעל כמו
שצריך. הם לא כל כך אהבו את זה והעיפו אותנו משם. מלמלו משהו
על זה שאנחנו נהרוס להם את העסק או משהו כזה.
אבל חוץ מזה, אנחנו תמיד נכנסנו כאילו בחצי מחיר, כי כולם
התלהבו רצח מהקטע של זה שאני יוצא עם פיה. או שאולי הם התלהבו
ממנה... לא משנה.
לפני יומיים הגיעו אלי מלא פיות. הן אמרו שכיון שיש ביני לבין
הפיה שלי אהבת אמת, אז הגיע הזמן לעשות היכרות עם חברת הפיות
ושהן צריכות לקחת אותי לדירה שלהן ולהכין אותי להמשך המערכת
יחסים. אני כמובן לא כל כך רציתי, הפיה שלי אמרה לי פעם שאם
הפיות האחרות יגלו מתי שהוא שהיא יוצאת איתי, הן יכולות פשוט
להרוג אותה. ככה זה אצל פיות. חמודות, חמודות, אבל כשצריך
לעשות משהו, אין גלות.
בכל אופן היו המון פיות ואני סך הכל רק אשכנטוז אחד מסכן
ובנוסף לכל אני גם אבו-ארבע, אז בכלל. בסוף הן חצי שכנעו אותי,
חצי גררו אותי כל הדרך לדירה שלהן.
הדירה שלהן הייתה מה זה מכוערת. ממש לא מה שהייתי מצפה מדירה
של פיות. הן כולן גרו יחד באחד השיכונים החדשים שבנו ליד וקרוב
ל ומיד אחרי איזו עיר גדולה. שאלתי איפה ממלכת הפיות שלהן ולמה
הן לא גרות שם. כנראה שלא הייתי צריך לשאול את זה. הן נורא
נעלבות כששואלים אותן את זה. מסתבר שממלכת הפיות נהרסה לפני
כמה שנים על ידי איזה בולדוזר שבנה איזה שיכון חדש ליד, ומיד
אחרי איזו עיר גדולה. אז הן פשוט עברו לאחת הדירות. אבל הן לא
כל כך ידעו איך להסתדר בשיכון, והבית שלהן נראה כמו אחרי התקפה
אטומית.
איך שאני נכנס לבית שלהן, דבר ראשון שאני רואה, זה את הפיה שלי
קשורה בחוט תפירה לברז של המטבח. אם אני יכול להגיד משהו טוב
אחד על הפיות האלה, הן יודעות לקשור טוב מאד. הפיות ראו שקלטתי
מה קורה עם הפיה שלי ומיד כולן התנפלו עלי. לא היה לי סיכוי.
הן קשרו אותי לעמוד של המיטה הישנה שם. אתם בטח שואלים איך
יכולות פיות, כמה שלא יהיו הרבה מהן, לקשור אותי? שאני הרבה
יותר גדול מכולן ביחד. אבל יש להן את האבק פיות המחורבן הזה,
ואני כל הזמן רק צוחק וצוחק. אם הייתי יכול לשים את היד שלי על
קצת אבקת פיות כזאת, הייתי מיליונר תוך שבועיים.
סופו של עניין, קשרו אותי כמו כלב לעמוד של המיטה והשאירו אותי
שם. אני כמו איזה כלב, יושב ומחכה, יושב ומחכה. אחרי המון שעות
אני נעשה צמא אז אני אומר להן את זה. הגיעה איזו פיה אחת
שמנדוזה מכוערת עם חצ'קונים על הלחי ובמקום להביא לי מים או
קולה, מורידה לי איזו סטירה עצבנית. לא שזה כאב, בכל זאת היא
בגודל של חרדון, אבל עדיין משפיל. הרגשתי כאילו אני באיזה סרט
של מלחמת העולם השניה, וכרגע אני בכלא של היפנים.
אחרי כמה שעות נוספות, הגיעה אלי איזו פיה, דווקא שווה ואמרה
לי שהגיע הזמן למשפט שלי ושעוד כמה דקות תגיעה המלכה. אני אף
פעם לא ראיתי מלכה אמיתית אז נורא התרגשתי וניסיתי ללקק את
הגבות שלי. ישבתי וחיכיתי ובאמת אחרי כמה דקות פתאום כל הפיות
התחילו לצרוח ולהתעלף, אז הבנתי שכנראה המלכה שלהן הגיעה.
ואני, אני לא יכול כל כך להזיז את הראש שלי, אז לא יכולתי
לראות מה קורה. תוך כמה דקות המקום נעשה שקט יותר ושמעתי איזה
קול שואל איפה אני, התשובה באה מיד, בלי היסוס. ככה כמו שאני
מסוקרן, אני שומע צעדים ופתאום אני רואה איזה היפופוטם ננסי
נכנס לי לשדה ראיה. תאמינו או לא, היה לו כתר על הראש. התחלתי
לצחוק כמו מטורף.
חה חה חה ... חה חה. אחרי כמה השתנקויות נוספות הבנתי לפי
הפרצוף של ההיפו שכדאי לי לשתוק, אז שתקתי. ההיפו פתח את פיו
לדבר:" אני קורא למלכת הפיות, מלכת שלוש עשר העשורים, נסיכת
האור, מביאת עידן הזריחה...". טוב, אז כנראה שזאת לא המלכה
שלהן, חשבתי לעצמי. פתאום הגיעה שיירת פיות ונעמדה מולי בשני
טורים ישרים לגמרי. הן שמו כיסה מפואר במרכז החדר, ישר מולי,
אחריהן הגיעו ארבעה פיות ענקיות שסחבו אפיריון זהב. הן הורידו
את האפיריון עשרים סנטימטר מהכסא, ואחת מהן באה והרימה את הבד
שכיסה את הצד של האפיריון. בתוך האפיריון יצאה הפיה הכי שווה
שראיתי אי פעם. לא היה לה כתר על הראש. השערות שלה פשוט יצרו
את הכתר, ככה שלא היה צורך לשים כתר. היא יצאה מהאפיריון
והתיישבה בכיסא, בלי לומר מילה. אחרי שהיא התמקמה בכיסא שלה
היא פשוט הסתכלה עלי כמה דקות. בלי לזוז. רק להסתכל. היא בחנה
אותי מלמעלה עד למטה ושוב פעם. אחרי איזה ארבע חמש פעמים, היא
פשוט אמרה: "בשביל הזבל האשכנזי הזה, אתן קראתן לי עד לכאן".
בוא'נא! איך היא מדברת הזאתי? היא אמורה להיות מלכה, לא?
"נתחיל במשפט" היא אמרה.
"מי העדה הראשונה?" יש שתיקה. " אני שואלת שוב, מי העדה
הראשונה?" פתאום איזו פיה שמנה מרימה את היד. המלכה קוראת לה
לדוכן העדים, שהיה קופסת נעליים הפוכה. שם המלכה השביעה אותה
להגיד את האמת, את כל האמת, ושום דבר חוץ מהאמת. הפיה נשבעה,
וישר, בלי לחכות לאף שאלה, התחילה לספר כל מני סיפורים על זה
שאני ניסיתי לאנוס את הפיה שלי, אבל לא הצלחתי כי היא קטנה
מדי, אז במקום זה אני סתם הרבצתי לה, ועל זה שפעם אחת הדבקתי
אותה לקיר ושיחקתי קליעה למטרה עם הפיה המסכנה שלי וכל מני
שקרים כאלה. אחרי איזה חצי שעה של שקרים, המלכה החליטה להוציא
אותי להורג. בלי לשמוע אותי בכלל. זה התחיל לעצבן אותי אז
התחלתי לצעוק לה שהיא זונה, ושהיא בכלל לא שווה ושאני כבר
אפגוש אותה בעולם הבא ושם אני אהרוג אותה במכות. יותר מזה לא
הספקתי להגיד כי כל הפיות התחילו לזרוק עלי מחטים ואחת מהן
נכנסה לי לעין, וכמה נכנסו לי לפה, אז כאב לי קצת לדבר. קיצור,
הן שיחררו את הפיה שלי מהברז והיא באה ואמרה לי שעומדים להרוג
אותי ושחבל, אבל היא הזהירה אותי שאם שאר הפיות יגלו שאנחנו
יוצאים, הן יהרגו אותי. ואז הן הוציאו אותי להורג.
                                                   

 
אני יושב לי עכשיו בעולם שכולו טוב, חוץ מזה שדויד המלך מנסה
כל הזמן לנגן לנו בנבל. רוב הזמן אני חושב על איך אני עומד
לרצוח את המלכה ברגע שהיא תבוא לכאן. שאר הזמן אני מקלל את
הרגע שבו החלטתי לפרסם את:" ראשון". שזה היה איך שהפיות
המכוערות האלה גילו שאני יוצא עם הפיה שלי. וחוץ מזה אני רק
מנסה להיזכר: היא אמרה שאם הפיות יגלו שאנחנו יוצאים, הן יהרגו
אותה, או שהן יהרגו אותי?
שקרניות כל הפיות האלה...