לילה שחור ללא פנסים, הרוח נושבת על פנייה הרטובים
חושך מוחלט גורם לה לחשוב, כמה שהיא מתקרבת לסוף.
כמה אפשר לחיות בכאב, כמה אפשר את הסכין ללכלך?

בלילה שחור ללא הפרעות, היא באוויר ממלאת את הריאות
הרוח נושבת עכשיו בחזקה, וטיפות של גשם נוגעות בעורה..
הן נוגעות בצלקות ישנות ויפות, צלקות שלה - פרטיות וקודרות.
"רק עוד פעם אחת" היא חשבה לעצמה, בעוד שהלהב חדרה לגופה.

וכך, בלילה שחור ושומם, על החוף צנח גופה המדמם
נשימה אחרונה והקור מגיע, עובר בעורקיה בעוד שהשחר מפציע.

וכך נגמר עוד לילה שחור, בכאב של הקלה וללא חרטות.