האם איי פעם הרגשתם?
משהו?
עצב?
שמחה?
כאב?
א ה ב ה?
או שאולי אפילו סתם חרמנות?
אני לא!
איך? אתם בטח שואלים. אז אני אענה. זה הדבר הפשוט ביותר שניתן
לעשות. פשוט מאד... לא להרגיש. אין בזה יותר ואין בזה פחות
מכפי שנשמע. אין בי יכולת כל שהיא להרגיש רגש של בני אנוש. אני
מסוגל לראות את הבחורות היפות ביותר בתבל ולומר שהן סתם
ג'יפות, ואני יכול לראות את המכוערות ביותר, ובאותה הצורה,
לומר שהן יפיפיות.
אני מחליט למען עצמי באיזה מצב רוח אני רוצה להיות במשך היום.
וזה עוד לפני שפתחתי את עיני. אתמול לדוגמא, הייתי שמח עד לגג
העולם. יום לפני הייתי שמח קצת פחות. לא התחשק לי להיות כל כך
שמח שלשום.
היום הייתי במצב רוח בינוני. החלטתי שכל הפיגועים שיש בזמן
האחרון צריכים להשפיע עלי. אפילו שאני יכול באותה מידה לומר
שאין להם שום השפעה, אפילו המינימלית שבמינימליות, עלי.
כאב. כאב זה רגש ייחודי. לפעמים אני מסוגל להרגיש כאב אפילו
בלי החלטה מראש. זה פשוט בא ומכה בי. כמובן שאני מחליט כמה זמן
אחרי זה שזה כבר נמאס עלי, ואז אני פשוט מכבה את הכאב אבל עד
אז... אין לי שליטה עליו. אפילו לא שליטה קטנטנה.
אחת ההרגשות היחידות שיש לי בלי שליטה, זוהי החרמנות. אבל כבר
מזמן אני שולט בכל תיאוריות הטנטרה, ולכן אני כבר שולט אפילו
ברגש החירמון. טנטרה, למי שלא יודע, זו מין מדיטציה הודית
מינית. היא מדברת על כל מני תרגילים שמבוצעים בזמן או במקום
המשגל. אני כבר יותר משנה לא שכבתי אם אף אחת ו/או אחד ואני לא
מרגיש שום צורך ואין לי שום חסך. להפך. אני מפנה את האנרגיה
המינית שלי למקומות אחרים.
אבל לא הכל טוב, כפי שזה נשמע. יש גם צדדים רעים לעניין. אהבה.
אני לא מסוגל לחוש אהבה. בכלל. אפילו לא קצת. אני חי בעולם מלא
אור, צבע, שמחה, ידידות ואהבה. אבל אני, אין לי כלום מזה. אני
לא חש בניצוץ קל שבקלים של אהבה.
אתם בטח מתארים לעצמכם שזה לא ממש כיף. אני רואה אנשים חיים
מסביבי עם אהבה, למרות שעדיין לא ראיתי אהבה באמת גדולה כמו
שהייתי רוצה לראות. אהבה כזו כמו של רומיאו ויוליה. שהאחד מוכן
למות על מנת שלא להיות בעולם אכזר זה לבדו. וכך גם להפך. מה
שכן ראיתי זה אנשים שמוכנים לרצוח כדי להוכיח את האהבה שלהם.
אבל אף פעם לא למות. שזה על פי כל הגיון נורמטיבי, הרבה יותר
קשה, וכנראה גם יותר כואב, מלרצוח.
בכל אופן. כל עיניין-הרגשות-לפי-בחירה-ישירה הזה השתנה מאז
שהכירו לי אותה. את מי, אתם שואלים? שאלה טובה. התשובה קצת קשה
יותר. אני רק מוכן לומר שהיא פיה. אני לא אסגיר את השם שלה.
מסכנה. אם הפיות האחרות ידעו שהיא יוצאת איתי, עם אדם בן-
תמותה, הן פשוט יכולות להרוג אותה. אז אני לא אומר לכם מה
שמה.
בכל אופן. אנחנו יוצאים כבר כמה שבועות, והיא פשוט נשמה טובה.
ואני לא אומר את זה כי היא פיה, אלה כי היא פשוט נשמה טובה.
דבר ראשון שעולה לי לראש כשאני מתעורר, זה היא. מיד אחר כך אני
חושב שאני צריך לצחצח שיניים וכל שאר השטויות האלה. אבל דבר
ראשון על כל לשון בכל בוקר בבוקרו, זה היא.
יש לנו קצת בעיות, כמו לכל זוג צעיר, אבל אנחנו מתגברים על זה.
אני פשוט סוגר את החתול בחדר כל פעם שהיא באה לבקר, וככה היא
לא מבלה את הזמן שלה כאן בלברוח מהחתול.
פחות או יותר זהו. לא ממש קשור לכלום. סתם שתדעו שאני יוצא עם
פיה.