"הנה הוא", הם אומרים.
הוא בסדר, בחור טוב, אפשר לסמוך עליו.
קמים לקראתו, אפילו נותנים לו חיבוק,
אבל זה לא חיבוק עמוק,
סתם חיבוק של שלום, שנותנים לו,
אולי נשיקה על הלחי, אולי שיחה קצרה,
אבל אין אף חיבוק רב משמעות,
עמוק כמו שחיבוק צריך להיות,
מלא חיבה ורגש, שגורם לראש להסתחרר,
שעושה לך את היום,
לא, אין כאלה, לא מספיק לפחות.

הוא עדיין מחפש את החיבוקים האלה,
כבר זמן רב שהוא מחפש,
פה ושם צצים להם אחד או שניים,
אבל זה עדיין לא מספיק.

הוא רוצה חיבוק שיגרום לראש להסתובב,
חיבוק שיבוא מהלב,
חיבוק, בלי סיבה, פשוט חיבוק טוב.

בשביל חיבוק טוב לא צריך סיבה,
רק חיבוק ברגע מיוחד, חיבוק שיביא איתו אושר.


גם האושר חומק ממנו, אבל זה כבר סיפור אחר.