הוא היה אמור להיות הפוקימון הראשון של אש. יותר חשוב
מפיקאצ'ו, יותר תוקפני מבלבזאור ויותר צמחוני מאודיש. אבל אז,
ערכו אנשי השיווק של התוכנית סקר, וגילו כי 250 פוקימונים יהיה
מספר יותר קליט מאשר 251. הם לא ידעו איזה פוקימון להוריד. אז
המנכ"ל של נינטנדו הביא את נכדו בן ה-3, כדי שיבחר איזה
פוקימון הוא הכי פחות אוהב. הנכד הצביע עליו. הפוקימון ה251.
המנכ"ל הזדעזע ולא הבין מדוע נכדו בוחר להעיף את הפוקימון
הראשי, שעליו בנויה התוכנית. הוא שאל אותו אם הוא בטוח והנכד
התחיל לבכות.
יום לאחר מכן, באו האנימטורים והתחילו למחוק את קבצי המחשב עם
המידע עליו. הדבר הראשון שעשו, היה להוריד כל סצינה שבו הוא
השתתף. את הסצינה שבה הוא נהיה חבר של רב-חובל סלדיסט, את
הסצינה שבה הוא מסביר בשלוש הברות לפיקאצ'ו את משמעות היותם
פוקימונים.
אחרי שסיימו, הם התחילו להשמיד ציורים וסקיצות שלו. השמידו
ציור שלו מחייך, השמידו ציור שלו בוכה. אפילו השמידו את הציור
שמדגים את המכה המיוחדת שלו.
כשכל מה שנשאר היו נתוני הדמות שלו, כל שהיה על האנימטור הראשי
לעשות, זה ללחוץ על כפתור הdelete וכל זכר שלו יימחק.
האנימטור עצר לרגע, ושיחזר את רגעי השמחה והאושר שבילה כשצייר
אותו. האנימטור נזכר ביום שבו הציע נישואים לאשתו ואחר-כך הלך
לעבודה וצייר את הפוקימון נותן כאפה לפסיי-דק. הוא נזכר כשבתו
הלא-חוקית נולדה והוא צייר סצינה ובה הפוקימון מתחיל עם איזו
ג'יגליפאפית צעירה. הוא כבר התחיל להתחרט, ואמר לעצמו שכל
הרגעים הטובים והרעים שלו שעברו עליו, הוא עבר כשצייר את
הפוקימון הזה. כל-כך הרבה מהחיים שלו חווה עם הפוקימון, ועכשיו
הוא צריך להשמיד את זה. אבל אז הוא נזכר שהמנכ"ל איים שאם
יישאר זכר לציור הוא יפטר אותו - אתם יודעים, מעין קטע של
בירוקרטיה, זכויות וכאלה.
הוא לחץ על הכפתור.
הפוקימון ה251 כבר לא יהיה פוקימון.
והכל בגלל ילד קטן ומטומטם שחשב ששואלים אותו איזה פוקימון הכי
מגניב.