היא שכבה במיטה, מכוסה בשמיכה עד מעל לראשה, מקווה שהיום הוא
לא ייכנס, שיהיה לה לילה אחד של שקט. תקוותיה התנפצו בשנייה
אחת כאשר שמעה את אביה פותח את הדלת וקורא לה. הדמעות כבר החלו
לחנוק את גרונה. היא ידעה היטב מה עומד לקרות.
אביה הרים את השמיכה והסתכל עליה במבט מלא אהבה, אך יחד עם זאת
מלא תאווה חולנית. הוא התקרב אליה, לוחש לה: "אני אוהב אותך".
הוא הפשיט אותה ואז הסתכל על גופה העירום, הרועד.
"לא", היא התחננה בפניו לשווא, "בבקשה לא", אך הוא נשכב עליה
ואנס אותה. היא לא ניסתה להתנגד לו או להרחיקו מעל גופה. היא
נכנעה לו, ונתנה לו לעשות בה כרצונו.
לבסוף אחרי מה שנראה כמו נצח הוא סיים לבצע את זממו ויצא
מהחדר, והיא נשארה שם שוכבת בלא ניע, שוכבת כמו מתה.
מאוחר יותר באותו לילה היא קמה, נכנסה לחדר של אביה והוציאה את
האקדח שלו, שהיה שמור בתוך אחת המגירות.
היא הרימה את האקדח וכיוונה אותו, ידיה רעדו. היא לחצה על
ההדק. כדור אחד, זה כל מה שהייתה צריכה כדי לשים קץ לייסוריה.
"אני מצטער", מלמל אביה, מעל גופתה השמוטה על הריצפה. |